מבחר עצות מועילות להורי מחוננים

תוכן עניינים

הקדמה

מקורות הדרכה אחרים

אבחון

מסגרות

בית הספר, השנים האמצעיות

מסגרות למחוננים: יום העשרה וחוגים, כיתת מחוננים, הקפצת כיתה וחינוך ביתי, אוניברסיטה פתוחה, שיבוץ בצבא, הנחיה אישית

תחומי עניין

ספרים, ספרים, ספרים

דיבורים, דיבורים, דיבורים

אוכלוסיות מיוחדות

בנות מחוננות

ילדים מחוננים במיוחד

אחים קטנים

בעיות נפוצות

בעיות לימודיות, שעמום ומחסור באתגרים

בעיות רגשיות

בעיות חברתיות

השתלבות במסגרות

התמודדות עם בעיות וכישלונות

סיום

הקדמה

חיבור זה נכתב על מנת לנסות לעזור להורים של מחוננים להתמודד עם האתגרים והבעיות הקיימים בהורות לילד מחונן. מחוננות היא מעצם הגדרתה תופעה נדירה למדי, ולכן קיים קושי להורים למחוננים למצוא מקורות ומקומות בהם ניתן להיעזר בידע ובניסיונם של אחרים. לעיתים קרובות לומדים מטעויות- וכידוע, זו שיטת לימוד יקרה מאוד. קיים צורך ומחסור אמיתי במקור לעזרה, הנחייה, הצעות ועצות פרקטיות, המבוססות על ניסיון והמתמודדות עם הבעיות המיוחדות בהורות למחוננים. הורות זו שונה מהורות רגילה, כשם שצורכי המחונן ובעיותיו הם שונים ומיוחדים אליו. להורה יש תפקיד מיוחד וחשוב ביותר בהתפתחותו הבריאה של הילד או הנער המחונן, ובהבאת הפוטנציאל שלו לידי מימוש. לעיתים קרובות זהו תפקיד לא קל, הדורש השקעה רבה אף יותר מזו הנדרשת מהורה רגיל.

ככל שהילד מיוחד יותר, מוכשר יותר, ומתעניין בתחומים פחות שגרתיים, כך גם דרכו תהיה פחות סלולה, דרך שעברו בה מעטים לפניו. אך גם כאשר קיימות דרכים ואפשרויות, לעיתים קרובות לא יודעים עליהן, וכל הורה נאלץ לגלות או אפילו להמציא אותן מחדש. מטרתנו היא לתת הדרכה פרקטית, המחוברת לקרקע הארץ הזו, עם דגש דווקא על הבעיות הנפוצות אצל מחוננים, ותוך מתן הצעות ספציפיות. נשתדל להימנע מ"דיבורים באוויר" ופתרונות קסם, ונתרכז במצוי ולא ברצוי.

החיבור מתבסס בחלקו על חומר שנאסף בפורום הורים לילדים מחוננים בכתובת-http://gifted.cet.ac.il/gifted/forums/parents.asp. מומלץ מאוד לבקר בפורום, ולהתייעץ בו בכל בעיה והתלבטות ספציפית הנוגעת לילדכם. הפורום הוא חלק מהאתר "בארץ הדעת", המיועד לילדים מחוננים. מכיוון שהחיבור עובד מתוך עשרות תגובות שונות מהפורום, סגנונו איננו אחיד, ועם הקורא הסליחה.

מקורות הדרכה אחרים

ספרים מומלצים בעברית להורים של מחוננים: א. האומץ להיות מוכשר/אריקה לנדאו- ספר שעוסק בהיבטים הרגשיים של מחוננות ומביא סיפורים אישיים אמיתיים של מחוננים. בניגוד לספרים אחרים הוא דן ברצינות בבעיות, בקשיים ובכישלונות. הספר מכיל גם חלקים תיאורטיים (ודווקא בפרקים הראשונים) שניתן לדלג עליהם. לדעתנו, הספר הוא קריאת חובה לכל הורה של מחונן.

ב. ילדך המחונן- ספר הדרכה להורים של מחוננים המכיל בתוכו פירוט של המון רעיונות לפעילות ולהעשרה (אבל קשה יחסית להשיגו).

פחות מומלצים: מחוננים/אבנר זיו- תיאורטי בעיקרו, הדרמה של הילד המחונן/מילר- ספר שלמרות שמו איננו עוסק במחוננות בהגדרה שלה כיום.

בכתובת הבאה ניתן למצוא תיאור מקרים מעניין של חמישה תלמידים מחוננים-

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hagigey/hamisha-2.htm.

באנגלית ניתן למצוא ספרים מצוינים באמזון, כולל ספרים בנושאים יותר ספציפיים (בנות מחוננות, היבטים רגשיים, מחוננים עם קשיי למידה ועוד...). האתר הטוב והמקיף ביותר להורים של מחוננים ברשת הוא ללא ספק http://www.hoagiesgifted.org. מדובר באתר ענק, וחבל מאוד שלא להיעזר בו. בין היתר הוא מכיל קישורים ורשימות ספרים לפי תחומי עניין למחוננים. כדאי להתחיל בקריאת Gifted 101: A Guide for First Time Visitors, ולהמשיך בקריאת Gifted 102: The Next Steps.... בנוסף, מומלץ ליצור קשר ולהתייעץ עם הורים אחרים של מחוננים. הדבר אף יכול לסייע ליצירת קשרי חברות בין הילדים המחוננים עצמם. חלק ממרכזי ההעשרה יזמו מפגשים מונחים להורים החפצים בכך, המלווים בשיחות עם אנשי מקצוע.

אבחון

ככלל, האבחון של משרד החינוך מתבצע בשני שלבים במהלך כיתה ב'. לדברי צוות האתר למחוננים "שואלים שאלות הקשורות בהבנת הנקרא, הנדסה (כללי מאוד) וחשבון. יש גם שאלות בידע כללי." מבחנים לאיתור מחוננים בוגרים יותר, במקרה הצורך, נערכים במכון קרני. באתר המכון קיים "בחן את עצמך" בכתובת http://www.karni.co.il/testus1.html, וניתן לקרוא בו על מבחני המחוננות. אפשר לערער על תוצאות כל אחד מהמבחנים, וקיימת גם אפשרות לאבחון פרטי, שתקפותו כרוכה בהליך מנהלי.

המבחן הוא אמריקאי עם הגבלת זמן. גם הילד המחונן ביותר יכול להיכשל בו אם זו הפעם הראשונה שהוא נתקל בבחינה מסוג זה. למשל, אם הוא מתעכב על השאלות שהוא לא יודע, לא יודע לנחש, או פשוט לא מבין מה רוצים ממנו. לכן, כדאי שיתנסה במבחנים ובשאלות כאלו. ספר טוב להכנה לבחינה, או לפיתוח החשיבה בכלל, הוא "שיפור תהליכי חשיבה 1" של קידום.

מומלץ להורים שילדם מחונן במובהק להכינו לבחינה ולא לסמוך על כך שהוא בוודאי יצליח. לא תמיד זה קורה, מסיבות שונות, ואחר כך קשה לתקן זאת. לפעמים גם הילד עצמו לא מעוניין לנסות שוב מסיבות פסיכולוגיות. לעומת זאת, לא מומלץ לאף הורה שילדו איננו מחונן להכין אותו למבחנים. ילד כזה מתקשה בהשלמת הלימודים בכיתה הרגילה או בלימודים בכיתת המחוננים ובדרך כלל פורש, מתוסכל, בסוף השנה הראשונה.

לאבחון המחונן יש לעיתים קרובות השפעה רבה על התפתחותו. עצם סימון הילד בתווית ה"מחונן" משנה את ציפיות הסביבה ממנו: מורים, חברים וגם הורים, וציפיות אלו נוטות להגשים את עצמן. יתרה מכך, מחוננים בוגרים רבים מדווחים שלקבלת התואר הייתה השפעה מכרעת על תפיסתם העצמית ובניית ביטחונם העצמי. כל הדברים הללו נכונים גם בכיוון השני, כאשר ילד מחונן אינו מאובחן ככזה מסיבה זו או אחרת. ילד כזה המבחין בשונותו, עלול לחשוב ש"משהו לא בסדר אתו", ולדכא את מחוננותו. לעיתים קרובות המחוננות מאובחנת בסופו של דבר בשלב מאוחר בהרבה, בעקבות בעיות שונות שמתפתחות. לפעמים מתלווה לגילוי תחושת החמצה קשה. לכן, אם יש ספק, או אם מקבלים תשובה שלילית בניגוד לציפיות, כדאי לאבחן.

מסגרות

ככלל, מסגרות ומערכות מטבען אינן בנויות לטיפול בחריגים. ילדים מחוננים במערכת החינוך אינם יוצאים מכלל זה. לכן, מחוננים והורים רבים מוצאים את עצמם בהתמודדות מתמדת, אולי בלתי נמנעת, למען מתן מענה סביר או אפילו נסבל לצורכי הילד. יחד עם זאת, כדאי להשתדל במידת האפשר שההתמודדות לא תהיה מול המערכת אלא יחד אתה. ככל שהמאבק ידמה יותר לשיתוף פעולה, ופחות למלחמה, כן ייטב לכולם: למורים, להורים והחשוב מכל- לילד. כמו בכל התמודדות ממושכת הנמשכת שנים רבות (12), וכפי שנדגים בהמשך, טוב לזכור ולשנן ש"עדיף להיות חכם מאשר להיות צודק". חשוב גם לא לוותר, וחלילה לא לנטוש את הילד לבד במערכה. בנוסף, כדאי לדעת להציב קווים אדומים, ולהעביר את הילד כיתה או בית ספר במקרה הצורך, במקום לגרור מצב בלתי נסבל.

חשוב מאוד גם להכיר בנחיצות המאבק. הצורך של ילדים מחוננים במענה לימודי הוא בסיסי ועמוק, ומהווה צורך קיומי שלא ניתן לוותר עליו. מחסור באתגרים ושעמום מתמשך אמנם לא פוגעים בילדים המחוננים פיזית, אבל הם יכולים לפגוע בנפשם של הילדים הללו, ובמה שמייחד אותם והופך אותם למה שהם: הסקרנות, ההתלהבות וחדוות הלמידה. דבריהם של מחוננים בוגרים מלמדים על הנזק המצטבר שיכול להיווצר לאורך השנים, שהוא לפעמים בלתי הפיך: עצלות, תסכול, התנתקות, מחסור בהרגלי למידה והרגלי התמודדות עם קשיים וכישלונות ועוד.

מצד שני, צריך גם להכיר במגבלות המערכת. לעיתים קרובות לא מדובר רק בחוסר רצון טוב (גם זה קיים), אלא פשוט בחוסר יכולת. במקרה כזה, במקום להשקיע אנרגיה בהתמודדות עם המערכת, כדאי להתייאש ממנה בשלב כמה שיותר מוקדם, ולתת פתרון ישיר לילד. הורות למחוננים, בניגוד להורות רגילה, כוללת בתוכה את האחריות הישירה למענה הלימודי לילד. צרכיו וכישרונותיו של הילד המחונן הם לעיתים קרובות ייחודיים, ולכן הם גם דורשים פתרון ייחודי. לא ניתן לסמוך על אף מסגרת ש"תעשה את העבודה" במקום ההורים, אפילו לא כיתת מחוננים, שבה מקובצים ילדים עם פערים עצומים ביכולת, בכישרונות ובתחומי העניין (הרבה יותר מאשר בכיתה רגילה).

לפיכך, חשיבותה של המסגרת עבור המחונן היא לעיתים קרובות חברתית, גם ליצירת קשרים חברתיים, וגם להסתגלות לקיומן של מסגרות, שהן חלק בלתי נפרד מהחברה בה המחונן יצטרך לחיות, ובתקווה, גם לתרום.

בית הספר

כדאי להיפגש עם המחנכת המיועדת לילד, ולעמוד על אישיותה ויחסה האישי לילדים מחוננים (בניגוד ליחס המוצהר ל"מחוננות"). אם המורה קשובה לבעיות ולצרכים של ילד מחונן, ומביעה רצון טוב, נפתרה מחצית הבעיה. כעת ניתן לגבש יחד אתה את הפתרונות. הנה כמה כיוונים אפשריים ונפוצים: אספקה סדירה של חוברות לימוד או ספרים לילד, שיוכל להתקדם בהם בכיתה באופן כמעט עצמאי, בקצב שלו, באמצעות לימוד עצמי. הכנת פרויקטים, נושאים אישיים או עבודות חקר, שיוצגו לרווחתה ולהעשרתה של הכיתה כולה. ניתן גם לפתח את התחום היצירתי: ציור, או כתיבת חיבורים, שירים, סיפורים או מחזות בהקשר לחומר הנלמד.

הקשר האישי ושיתוף הפעולה שההורה יוצר או לא יוצר עם המחנכת, חשוב לא פחות מ"מדיניותו של בית הספר". לילדים מחוננים רבים, רמת הלימודים בבית הספר ממילא איננה רלוונטית. דווקא העידוד, ההערכה, והתמיכה הרגשית שמורה יכולה לתת (או לא לתת) לילד, הם העיקר. התמיכה הזו כלל אינה מובנת מאליה, ולצערנו יש מחוננים המתמודדים עם מורים שיש להם רתיעה מנושא המחוננות, בדרגות שונות של חומרה. לכן, אם מורה מגלה רצון טוב, כדאי גם לדעת להגיד תודה. לפעמים כדאי להגיד תודה גם כשמורה אינו מגלה רצון טוב: אימא של מחונן סיפרה שכאשר המורה סירבה לשתף פעולה, במקום לפנות למנהלת, היא העדיפה דווקא לשלוח אליה מכתב תודה ושבחים למורה (עם העתק למפקחת), בתוספת בקשה לדיווח על המשך הטיפול בילד...

הורים רבים מגלים שכדאי לדבר עם המחנכת על העשרה וקידום, אך לא תמיד כדאי להזכיר את המילה שעמום. בנוסף, עדיף לתת למחנכת הרגשה שבאים "להתייעץ" אתה, מאשר להנחית עליה דרישה לקבלת פתרון מוכן מהבית. מחוננים רבים מגלים גם את הפתרונות הלא-רשמיים: לצייר, לכתוב סיפור, לעשות ש"ב או לקרוא "מתחת לשולחן"...

אך חשוב לזכור שלא כל שיעור או מטלה הם מיותרים עבור כל מחונן. חלק מהאחריות של מחונן היא לדעת מתי שיעורים או שיעורי בית הם בזבוז זמן מיותר בשבילו, ומתי לא. מדובר באחריות ברמה יותר גבוהה מזו הנדרשת מילד רגיל.

מצד שני, אם הילד טוען שהוא "לא לומד כלום בכיתה" ומשתעמם, כדאי להאמין לו. לא רק שהטענה הזו משקפת את הרגשתו הסובייקטיבית, לעיתים קרובות, לצערנו, היא גם לא רחוקה מהמציאות האובייקטיבית. אחת הבעיות בהורות למחוננים, העלולה לגרום למתחים רבים, היא הפער בין ההורה לבין הנעשה בכיתה. לפעמים, להורים שגדלו בזמנים אחרים (או אולי אפילו במקומות אחרים), לא תמיד קל להאמין או לעיתים אפילו לדמיין את המצב הקיים בכיתות. להורה המסוגל לשבת בכיתה, או אפילו להקליט את השיעור – מובטחת הבנה טובה בהרבה של נקודת המבט של הילד.

השנים האמצעיות

מחוננים בוגרים רבים מדווחים שדווקא השנים בכיתות האמצעיות הן השנים הקשות ביותר. הן התחלת התקופה הזו והן סיומה יכולים להשתנות במידה ניכרת בין מחוננים שונים, והיא נמשכת במקרים רבים על פני רוב תקופת שנות הלימודים. בכיתות הראשונות, אם בגלל הפתיחות הרבה יותר לפעילות יצירתית, או בגלל ההשקעה הרבה של ההורים שנשחקת בהדרגה, או מסיבות אחרות, המצב בדרך כלל פחות חמור. בכיתות האחרונות התלמיד בדרך כלל כבר עצמאי בהרבה, ומסוגל למצוא לעצמו לפחות חלק מהפתרונות. באמצע יש חור, שלצערנו, יכול להיות שחור.

קיימים ניסיונות רבים למלא את החור הזה, שלא תמיד מצליחים לעשות זאת: חוגים, נוער שוחר מדע, אריקה לנדאו, תחרויות ואולימפיד(ע)ות למיניהן, חוגים בהתכתבות, תוכנית ההעשרה של יום בשבוע נמשכת עד כיתה ט', קורסים מקוונים (באתר המחוננים "בארץ הדעת", ובמסגרות כמו נוער שוחר מדע) ועוד...

אחד הכיוונים לטיפול בבעיה היא פיזור השקעת ההורים לאורך זמן. עדיף להשקיע פחות בשנים הראשונות, מאשר "לגמור את המצבר" אחרי מספר שנים. אפילו נער מחונן לא תמיד מכיר או מודע לאפשרויות הפתוחות לפניו, ולא תמיד מסוגל לברר, ליזום או לנסות אותן מעצמו, ללא הכוונה ועידוד. כאן יש דווקא להורים תפקיד חשוב ביותר, שיכול להוות את ההבדל בין "שנים מבוזבזות", לשנים של פריחה. כמעט כל ההצעות בחיבור זה להורים ל"ילד המחונן", רלוונטיות לא פחות, ולפעמים אף יותר, להורים ל"נער המחונן".

כדאי גם להיות פתוחים לפתרונות שאינם "לפי הספר". ילד מחונן ששורף את זמנו בבית הספר, יגלה במוקדם או במאוחר (יחד עם חבריו), את שיטת "ההברזות" וההיעדרויות מבית הספר. במצב כזה, עדיף להסדיר, או אפילו ליזום ולגבות, היעדרויות שבהן הילד מתקדם מבחינה לימודית (לדוגמא, קורא ספר בתמורה ל"חופשה"), מאשר ליצור מתחים ולהסכין בדיעבד להיעדרויות שהוקדשו לבהייה בטלוויזיה.

ככלל, בהתלבטויות חינוכיות עדיף לסמוך על השכל הישר והכרת הילד, מאשר על "המומחים החינוכיים" מבית הספר, שלעיתים קרובות יש להם פחות ניסיון לאורך זמן עם ילדים מחוננים מאשר להורה עם ילדו.

מסגרות למחוננים

כאמור, אין אף מסגרת שיכולה למלא את תפקידו הלימודי של ההורה. צריך להיזהר מציפיות מוגזמות ותמימות ביחס למסגרות למחוננים, שיתנו את "הפתרון". ציפיות ותקוות כאלו ממסגרות חינוכיות מובילות לעיתים קרובות לאכזבות, הן להורה והן לילד. הבעיה חמורה במיוחד כאשר המסגרת למחוננים משמשת כ"עלה תאנה" לטיפול בצרכי הילד. במקרה כזה, ייתכן שעדיף היה שכלל לא ישתתף בה.

כדאי גם להיזהר מאוד מהסיסמאות על "העשרה", "טיפוח מצוינות" ו"טיפול פרטני", ולבדוק מה עומד מאחוריהן בפועל. למשל, אם מסגרת מסוימת מבטיחה "טיפול פרטני והתקדמות בקצב אישי" כאשר הלמידה מבוססת על מורה העומד מול קבוצת תלמידים, כדאי להתייחס אל הדברים בחשדנות רבה. בכל המסגרות למחוננים נשענים בעיקר על הוראה פרונטאלית, כמו במערכת החינוך הרגילה, גם אם בכיתות קטנות יותר.

בתחתית הדף הבא ניתן למצוא מפות הארץ עם מרכזים/כיתות למחוננים-

http://www.education.gov.il/gifted/misgarot.htm

יום העשרה וחוגים

נדגיש שוב, שלא כדאי לטפח את האשליה שתוכנית של יום בשבוע תיתן מענה לימודי לילד. ילד מחונן איננו מחונן רק יום אחד בשבוע. בעיה נוספת במרכזים, היא תפיסת ה"העשרה" שלהם, שאיננה מתאימה למחוננים רבים. סילבוס ממוצע של שנת לימודים במרכז העשרה נראה בערך כך: יפנית, כימיה ויחסים בינלאומיים במחצית הראשונה, ושחמט, מצרים העתיקה וקומיקס במחצית השנייה. בכל שנה יפגוש הילד רשימה חדשה של תחומים, וככל שיהיה ביניהם פחות קשר, והם יהיו פחות שגרתיים, כך הדבר נחשב ליותר טוב ומעשיר. זו חלק מתפיסה חינוכית הגורסת שאם "נפגיש ונחשוף את הילד" למגוון אפשרויות עצום, ולתחומים שונים ומשונים, הוא "יועשר", והדבר יסייע להפיכתו לאיש אשכולות יצירתי ובינתחומי, איש רנסאנס.

נסביר את הבעייתיות של התפיסה הזו דווקא באמצעות דבר הנתון לשליטת ההורים: בחירת חוגים לילד. ילד שהולך שנה אחת לחוג "צרפתית", שנייה לחוג "אורגן", שלישית לחוג "ציור" וכך הלאה, לא ידע לא לצייר, ולא לנגן, וגם לא צרפתית. לעיתים קרובות, הכול יישכח וילך לאיבוד. בדרך כלל, רק לדברים שיש להם המשך לאורך השנים, יש משמעות אמיתית. מילת המפתח כאן היא התמדה, ואם יש תקציב רק לחוג אחד, עדיף לשלוח את הילד לאורך השנים לחוגים בתחום אחד מסוים שאותו הוא אוהב ובו הוא מוכשר. כישרונות ותחומי עניין צריך לפתח ולבנות לאורך שנים, ואיכות ההתנסויות של הילד יכולה להיות חשובה לאין ערוך מאשר כמותן.

למרות שניתן למצוא במרכזי ההעשרה הרבה כוונות טובות, מחוננים רבים מרגישים שהם אינם נותנים תמורה מספקת, ואחוזי הנשירה מהתוכניות הללו הם גבוהים. לעומת זאת, מחוננים רבים מדווחים שהם נהנו ביום ההעשרה השבועי, וגם זה חשוב. מומלץ להשתתף ביום ההעשרה דווקא בגלל הפן החברתי- החברויות שנוצרות לפעמים- וגם זה תלוי לא מעט בעידוד ההורים (להזמין הביתה וכדומה). לכן, חבל שמסגרת זו נגמרת דווקא בשלב שבו הצורך למצוא חברים "באותו ראש" הופך ליותר משמעותי -בגיל ההתבגרות.

כיתת מחוננים

לדברי צוות האתר למחוננים "על פי מחקר שנעשה במחלקה למחוננים ניראה כי למרות הפערים הקטנים יחסית, הרי שיש עדיפות קלה לכיתות המחוננים בתחום הלימודי. גם מבחינת הרווחה הנפשית והדימוי העצמי יש פער קל." דעות הבוגרים נוטות לעיתים קרובות לקיצוניות: יש המתארים את החוויה כגן עדן, ויש המתארים אותה כגיהינום. נדמה שהשיפור בכיתות מחוננים לעומת כיתות רגילות הוא לעיתים קרובות דווקא בפנים הכמותיים של החומר הנלמד במערכת החינוך הרגילה: מהירות הלמידה, העומס, הציונים, כמות המטלות, מספר היחידות בבגרות, התקדמות בחומר וכדומה, ובכך הוא אף מקצין כמה מהבעיות הקיימות בחינוך זה. מה שנכתב למעלה לגבי הפן החברתי נכון כאן שבעתיים, אם כי כיתת מחוננים יכולה להיות סביבה מאוד תחרותית- וגם זה לא תמיד מתאים לכל ילד.

הקפצת כיתה וחינוך ביתי

כיום יש כמעט קונצנזוס נגד הקפצת כיתות, אחרי שהתבררו הנזקים שהיא גרמה לבוגרים. אופציה נוספת, הצוברת פופולאריות בארה"ב, היא חינוך ביתי למחוננים.

אוניברסיטה פתוחה

האוניברסיטה הפתוחה איננה אופציה שמתאימה לכל מחונן, אבל כדאי לכל מחונן המעוניין באתגר לנסות אותה ברצינות. ככלל, הלימודים בפתוחה הם ברמה גבוהה ומצריכים המון השקעה ומוטיבציה, אפילו ממחוננים. התרומה של הלימודים ללומד גבוהה בהתאם: היחשפות לרמת לימודים אחרת (אקדמית), ופיתוח יכולת ללימוד עצמי שהיא נכס לכל החיים (הרבה יותר מאשר באוני' רגילה). בפתוחה, בניגוד לאוני' רגילה, ניתן לקפוץ מתחום לתחום וללמוד קורסים ממגוון תחומי עניין. פרטים רבים בנושא, כולל רשימה של יועצים לתלמידי תיכון וקורסי פתיחה מומלצים, אפשר לקרוא באתר- http://www.openu.ac.il/academic/Young/.

כמו בכל אוניברסיטה, הסמסטר הראשון הוא לעיתים קרובות הקשה ביותר. למעוניינים, מומלץ בתור התחלה לקנות או להשאיל חוברות של קורסי פתיחה וללמוד אותם לבד. אם מצליחים להתמודד עם החומר (וזה אמור בכל מקרה לדרוש מאמץ רציני), אפשר להירשם לאותם קורסים ולעבור אותם בקלות יחסית בסמסטר הראשון. בדרך כלל, המשך הדרך כבר תהיה סלולה יותר. אם רואים שעדיין לא בשלים ללימודים אקדמיים ניתן לנסות שוב בכיתה גבוהה יותר.

אפשר להתקבל לאוניברסיטה על סמך ציוני שנה א' בפתוחה (יחד עם פסיכומטרי) במקום בגרות. ישנו גם מספר הולך וגדל של תלמידים המשלימים תואר בפתוחה וממשיכים ישר לתואר שני באוניברסיטה רגילה. כיום, הצבא מאשר דחיית גיוס לסיום התואר לתלמידים שסיימו מחצית תואר בתיכון- דבר שהוא בהחלט בר השגה- גם אם לומדים בקצב מתון מאוד של קורס או שניים לסמסטר לאורך התיכון. גם עבור מי שלא השלים תואר, הלימודים בפתוחה מהווים לעיתים קרובות מקפצה משמעותית לשיבוץ בתפקידים מעניינים ואיכותיים בצבא.

שיבוץ בצבא

בצה"ל קיימים מספר מסלולים יוקרתיים שיש בהם ריכוז גבוה של מחוננים. מקורות התחלתיים למידע על המבחנים למסלולים אלו ניתן למצוא במאמרי קהילות עתודה ומתגייסים בתפוז. המיונים כוללים לא רק מבחני כישורים וידע, אלא גם מבדקים וראיונות פסיכולוגיים, ולפעמים גם מבדקי מצב חברתיים. מומלץ למחוננים, ובמיוחד למחוננים שצעדו בדרך לא שגרתית, לשלוח קורות חיים לאתר האינטרנט של איתור חמ"ן בתחילת השנה שלפני הגיוס, ולוודא שאכן "איתרו" אותם. מסלול שיש בו ריכוז גבוה במיוחד של מחוננים הוא מסלול אח"ם בחמ"ן שחקים. על מנת לעבור את המבחנים הראשוניים ולהתמיין למסלול זה נחוץ ידע בתורת הגרפים ובתורת הרלציות (יחסים) במתמטיקה, וכן ניסיון עם תרגילי חשבון שבהם הוחלפו חלק מהמספרים באותיות.

הנחיה אישית

ההוראה הפרונטאלית מנוגדת מטבעה לצורת הלמידה של ילדים מחוננים רבים, שמוצאים את שיטת ההדרכה האישית כעדיפה בהרבה. אחת החוויות המשמעותיות ביותר שיכולות להיות לילד או לנער מחונן היא מפגש עם מנחה מצוין- אדם שהוא מצטיין בתחומו, מורה מעולה, ובעל עניין אמיתי בשיתוף יכולותיו ובטיפוח המחונן. לצערנו יש מעט מאוד אנשים כאלה... אך אם נקרית הזדמנות כזו, חשוב מאוד לדעת איך לנצל אותה. ההתלהבות, העידוד, האמביציה ותחושת הכיוון שמורה כזה מעביר במקרים רבים למחונן יכולים להיות לא פחות חשובים מעצם ההזדמנות למפגש עם חזית ההתפתחות בתחומו של המנחה (שגם היא לפעמים חד פעמית).

לא כל מחונן זוכה למורה כזה, אך ניתן לחפש באופן אקטיבי, ולהגביר את הסיכויים להתפתחות קשר מסוג זה. מנחה לא חייב להיות מורה מבית הספר, והוא יכול להיות אח גדול, חבר מחונן, מחונן בוגר, מורה ממרכז העשרה, או כמובן- הורה. אם יש תקציב, כדאי מאוד לנסות לקחת לילד מורה פרטי, שיתקדם אתו לפי יכולותיו והקצב האישי שלו בנושאים המעניינים אותו. ייתכן מאוד שזוהי הוצאה מועילה ויעילה בהרבה מאשר תשלום לחוג. למשל, אם הילד אוהב או שנוצר קשר בינו לבין מורה מסוים ממרכז ההעשרה, ניתן להציע למורה שייתן לילד שיעורים פרטיים או הנחייה אישית בתשלום (אולי בסוף יום הלימודים במרכז). ניתן גם ללכת ולתלות על לוח החוג המתאים באוניברסיטה מודעה שאתם מחפשים סטודנט/ית מחוננים לשעבר כמורה פרטי בתשלום לילד מחונן. לקשר כזה יכול להיות ערך מוסף מבחינות רבות, אך כמו תמיד כדאי לדבר עם המורה המיועד ולעמוד על אישיותו, מניעיו, והרעיונות שיש לו להציע. קריאה מודרכת, עבודת חקר או לימוד עצמי מודרך הן אפשרויות נוספות, שיכולות לתרום לילד רבות. ניתן אפילו למצוא חונכים באינטרנט, באמצעות הפניות מהאתר הענק להורי מחוננים באנגלית שהוזכר לעיל.

מורים טובים הם משאב נדיר ויקר באמת, וכדאי להתייחס אליו בהתאם. סיום הקשר הפורמאלי בין מורה לתלמיד לא חייב בהכרח להביא לסיום הקשר, אם יש בו עניין לשני הצדדים. זוהי עוד דוגמא לכך שלעיתים קרובות ההתנסויות המשמעותיות ביותר אינן חלק ממסגרת פורמאלית, אלא קורות דווקא בקשר לא פורמאלי או בבית.

אוכלוסיות מיוחדות

אלו הן קבוצות סיכון, בעלות קשיים ובעיות המיוחדים להן, הדורשות השגחה מיוחדת וטיפול מתאים מצד ההורה. כמו תמיד, מודעות לסיכון ולגורמיו היא צעד ראשון וחשוב לטיפול בו, והדבר אמור לא רק לגבי ההורים, אלא גם ובמיוחד לגבי הילד. כמו בכל נושא הקשור למחוננים, האתר הענק באנגלית שהוזכר לעיל מטפל באוכלוסיות אלו בהרחבה רבה, כמו גם בקבוצות נוספות (מחוננים בעלי קשיי למידה, מוגבלויות או מחוננים הבאים מרקע סוציו-אקונומי נמוך).

בנות

עצם העובדה, שמחצית המין האנושי נכללת כאן כאוכלוסייה מיוחדת, היא מאוד מצערת, וגם הבנים נפגעים מהעניין בסופו של דבר. כיום, רק כשליש מהמאובחנים הן בנות, ואחוזי הנשירה שלהן ממסגרות המחוננים גבוהים יותר. ישנם אף סימנים לכך שהמצב רק הולך ומחמיר, במקום להשתפר.

מומלץ שהילדה תכיר דמויות חיקוי נשיות מתחומי העניין שלה (לדוגמא, באמצעות ביוגרפיות). אפשרות נוספת הפתוחה בפני ההורים, היא פיתוח "מודעות פמיניסטית" אצל הילדה מגיל צעיר. לדוגמא, בתור תרגיל או אפילו משחק, ניתן להושיב את הילדה לצפות בטלוויזיה וללמד אותה לגלות ולהבחין בסטריאוטיפים המגדריים ובמסרים הסמויים שהיא משדרת (אפילו בתוכניות ובאגדות ילדים).

ילדים מחוננים במיוחד

מדובר בקבוצה לא קטנה מתוך אוכלוסיית המחוננים של ילדים השונים ביכולתם מזו של מחוננים "רגילים", באותה מידה שבה ילד מחונן שונה מילד ממוצע. כל מה שנכתב בחיבור זה, כגון הצורך באתגר, בהדרכה אישית, בתמיכה ובחברים מחוננים, נכון שבעתיים לגבי ילדים אלו. ככל שהפוטנציאל של הילד גבוה וייחודי יותר, והשונות שלו עמוקה ומהותית יותר, כך גוברים הבעיות והקשיים וגדל הסיכון לאי מימוש הפוטנציאל. לכן, זוהי קבוצת סיכון גבוה במיוחד, הדורשת מעקב צמוד של ההורה עם דגש על ההתפתחות הפסיכולוגית, הרגשית והחברתית, של הילד.

אחים קטנים

כלל אצבע ידוע לאיתור מחוננים הוא שאחים קטנים של מחוננים הם לעיתים קרובות מחוננים, ובמיוחד אחים שנולדו בהפרש שנים גדול מאחיהם הגדולים, ואף יותר מכך "ילדי זקונים" במשפחות אלו. לאחרונים יש גם סיכויים גבוהים יותר להיות ילדים מחוננים במיוחד. באופן טבעי, הם נוטים להעריץ את אחיהם הגדולים ולחקות אותם. כאשר ישנה תחרות בין האחים, ראוי לעזור לאח הקטן יותר למצוא תחום עניין שעדיין איננו "תפוס" על ידי אח גדול, שיהיה "התחום שלו" ושבו הוא יוכל להיות "הטוב ביותר", ולזכות להערכת הסביבה.

תחומי עניין

חשוב מאוד שיהיה לילד לפחות תחום אחד שאותו הוא לומד ברצינות, לעומק, ולאורך השנים. בתחום כזה הוא יוכל לפגוש באתגרים ויצטרך ללמוד להתאמץ, להתמודד עם קשיים, ואף עם כישלונות ושעמום (בכל תחום פוגשים לפעמים גם בחלקים שלא נהנים מהם באופן מיידי), וזאת, גם אם הוא מוכשר מאוד ורגיל להצליח בקלות וללא מאמץ אמיתי בלימודים בבית הספר או במרכז ההעשרה. מתפקיד ההורה הוא לדאוג שתמיד יהיו פתוחות לפני הילד אפשרויות התקדמות בתחומי העניין שלו, ושלא יאלץ לעצור או לעזוב תחום רק בגלל שמיצה אותן. בנוסף, חשוב מאוד ללמד את הילד את ההיסטוריה של התחום, ואף לספק לו ביוגרפיות של גדולי העוסקים בו בעבר.

להגדרת תחומי העניין, הכישרונות והיכולות של הילד יש משמעות רבה. רצוי לשאוף להגדרה רחבה, ולכזו שתתרום לביטחונו ולדימוי העצמי של הילד. עדיף לומר "מוכשר במתמטיקה" על פני "טוב בחיבור", ו"אתה אוהב להתמודד עם אתגרים" על פני "נהנית מהמשחק", ו"אתה לומד מהר" על פני "הצלחת" סתמי.

חשוב מאוד לנסות להפגיש ולעודד את הילד להתעניין בתחומים הקשורים לתחום העניין שלו. הדברים אמורים במיוחד דווקא לגבי מחונן שמתעניין רק בתחום ספציפי, או שיש לו כישרון בולט בתחום אחד. הדבר ישתלם בטווח הרחוק, גם מבחינת התקדמותו והעמקתו בתחום זה. יתרה מכך, מומלץ להראות לילד את הקשרים בין התחומים השונים שבהם הוא מתעניין (ובינם לחיי היום יום), לעודד אותו למצוא ולגלות קשרים כאלה בעצמו ובחופשיות, ובכך ליצור מעין רשת של תחומי עניין. מומלץ לפתח לפחות תחום עניין אחד מכל סוג: ריאלי, הומאני, אומנותי ו"בידורי" (משחקים, חידות, הומור וכדומה), וגם עבור ילד שלא "מחונן" באחד מהם -לפעמים יש תועלת בעיסוק במשהו שלא מצטיינים בו.

אחת הסכנות החמורות הניצבות בפני ילדים מחוננים היא הבלעות בתחביב או בתחום אחד, תוך כדי בניית עולם סגור, שמקביל לעיתים לניתוק רגשי, או אפילו חברתי, מהסביבה. במקרה כזה, כדאי לנסות לגוון לפחות את סוג הלמידה, ולמסד למידה שיש בה אינטראקציה עם חבר או מנחה. מן הצד ההפוך, בניגוד לילדים שמחוננים בתחום ספציפי, הרבה יותר קשה למצוא פתרונות לילדים שמתעניינים ב"הכול". רבים מהם נאלצים להצטמצם בצורה מלאכותית, וחבל. ילדים כאלו יכולים להרוויח במיוחד מאנציקלופדיות טובות ומדריכים כלליים.

בעיה נוספת שכדאי להיזהר ממנה היא למידה פסיבית של המחונן, המתקדם תוך קליטת ידע בלבד. בכל למידה, פרויקט, או תוכנית קריאה צריך לכלול מרכיב בו הילד נדרש ליצור משהו (ואפילו רק סיכום). ככל שהמרכיב האקטיבי יהיה יותר משמעותי, תגדל אפקטיביות הלמידה, ההבנה תעמיק, והמחונן יקנה את הכישורים והביטחון ליצור גם בעתיד. אין אתגר יותר תורם ומשמעותי למחונן מאשר יצירת "משהו משלו", תוך הפעלת מלוא יכולותיו וכוחות אישיותו.

כאשר מקדמים את הילד בתחום כלשהו, ישנה חשיבות עצומה להעמקה ולמפגש עם חומר מתקדם וברמה גבוהה דווקא בגיל צעיר, ובשלב מוקדם ככל האפשר. יש הבדל משמעותי ביותר בין יכולת ההפנמה של ילד לזו של נער, ובין זו של נער לזו של מבוגר. ככל שהלמידה מתרחשת בגיל צעיר יותר, הדברים נטמעים בלומד בצורה עמוקה יותר ובקלות רבה יותר, והופכים לחלק ממנו, חלק מצורת החשיבה. הטענה הנפוצה הגורסת ש"למה למהר? הוא הרי ממילא יגיע לדברים האלה אחר כך, הדברים הללו יכולים לחכות" איננה לוקחת בחשבון שגם אם "הדברים הללו" אולי יכולים לחכות ולהישאר אותו דבר, "הוא" לא יישאר אותו ילד, ולא יכול לחכות.

ספרים, ספרים, ספרים

אחת הדרכים הטובות ביותר למצוא ספרים מתאימים לילד היא לקחת אותו לחנויות ספרים ולקנות יחד אתו ספרים שמוצאים חן בעיניכם. למסע כזה יש ערך מוסף מהרבה בחינות, והוא דרך מצוינת לבלות אחר צהריים משותף. מומלץ להתרגל לעשות את מסע הקניות הזה במועדים קבועים: חגים, ימי הולדת, ובתחילת החופש הגדול. ניתן גם לבנות לילד יומן קריאה, ויום ההולדת הוא תאריך מצוין לסיכום ההתקדמות והקריאה שנעשתה בשנה האחרונה, ולמחשבה ותכנון המטרות והשאיפות לשנה הבאה. כדאי גם להתרגל לקנות לילד ספרים במתנה. תלושי המתנה לקניית ספרים בסכום כולל מסוים מאוד מומלצים- ותמיד עדיפים על סתם צ'ק, אם שואלים אתכם מה להביא לילד. מיותר לומר, שילד מחונן זכאי למנוי לספרייה, לכמה ספרים שהוא צריך.

אפשרות נוספת היא לקרוא יחד עם הילד ספר מבוא טוב שמיועד למבוגרים בתחום מסוים, וללמוד יחד איתו את הנושא ברמה גבוהה ובהעמקה. גם אם ניתן להקדיש לכך רק רבע שעה ביום, או אפילו רק שעה שבועית, זו יכולה להיות חוויה חיובית ומעשירה במיוחד, וגם תורמת מאוד מבחינה לימודית- הן לילד והן להורה. כמובן שספרים מתחומים בהם ההורים מבינים או מתעניינים, הם המומלצים ביותר ללימוד משותף.

שתי תופעות שכדאי להכיר בהקשר זה הן קריאת ספרי שואה רבים, במיוחד אצל בנות מחוננות, ו"משבר הקריאה" בתחילת גיל ההתבגרות, שאינו פוסח לעיתים, ובדרגות שונות של חומרה, גם על ילדים שקראו המון בילדותם. לפעמים ניתן לאפיין אותו כבעיית המעבר מהחלק בספרייה שבו נמצאים "ספרי הילדים", לחלק שבו נמצאת "ספרות המבוגרים", או אפילו כחלק ממשבר "השנים האמצעיות". גם כאן ההורים יכולים לעזור, על ידי סיוע לילד למצוא ספרים שמצד אחד כבר אינם "ספרי ילדים", ומצד שני עדיין לא דורשים בגרות ובשלות של מבוגרים. כמו כן, ראוי להדריך את הילד להתמצא בחלק של הספרייה המיועד למבוגרים. לעיתים קרובות ספרי הילדים מסודרים לפי רמות וכיתות, וספרי המבוגרים לפי שם המחבר. על המלצות ההורה לשמש תחליף לסיווג לפי כיתות, לפחות בהתחלה.

הנה כמה המלצות לקריאה בעברית. ככלל, סדרת הספרים של האוניברסיטה המשודרת היא מצוינת. אנציקלופדיות (קצת מיושנות, עדיין מצוינות)- "חדוות הדעת", ויותר מאוחר "העברית". "כדאי שיהיו בבית", גם אם הילד לא "קורא אנציקלופדיות". ישנן גם מספר אנציקלופדיות וירטואליות בעברית וספרייה וירטואלית של מט"ח. אינטרנט- ראוי שכל ילד יכיר את אומנות החיפוש בגוגל, ולא פחות חשוב, שתהיה לו מודעות לאפשרויות שהוא פותח בפניו. למשל, קיימים אתרי מאמרים פופולאריים בעברית- אתר הידען מכיל המון מאמרים המתורגמים על בסיס יומי במגוון נושאים, http://www.geocities.com/y_s_b_s1 הוא אתר נוסף. ישנו גם מאגר של גיליונות "גלילאו" בתוך סנונית (וגם מעיתונים בנושאים אחרים). כדאי גם לעשות לילד מנוי לעיתון או למגזין פופולארי בתחומי העניין שלו. ולבסוף, רצוי לעודד גם כתיבה, למשל כתיבת יומן או התכתבות עם מחוננים אחרים, וללמד את הילד לנסח את רעיונותיו בכתב בצורה סדירה.

דיבורים, דיבורים, דיבורים

שיתוף אמיתי- בגובה העיניים, של ילד מחונן בהתלבטויות הקשורות אליו, הוא לעיתים קרובות הדרך הטובה ביותר לגשת לפתרון בעיה. מפליא עד כמה ילדים מחוננים מסוגלים להבין דברים, אם מסבירים להם את השיקולים והרציונאל העומד מאחוריהם. במקום לחשוב "מה לעשות עם הילד", ולהתלבט כיצד דבר מסוים ישפיע עליו ואיזה מסר הוא מעביר לו, אפשר פשוט לדבר אתו, ודיבורים אלו הם לעיתים קרובות לא פחות חשובים מהמעשים.

הדברים אמורים גם בפיתוח תחום עניין של הילד. הסברים, שאלות, דיונים, ודיבורים עם הילד על הנושאים שמעניינים ומטרידים אותו, יכולים להיות לא פחות חשובים מ"הפעלת הילד" ו"סיפוק גירויים". לדוגמא, בביקור במוזיאון (ולא משנה אם זה מוזיאון מדע, אומנות, ארכיאולוגיה או אחר), במקום לקפוץ ממוצג למוצג על מנת "להספיק", עדיף להתעכב עם הילד על מוצג אחד ולדבר אתו עליו בהרחבה. רוב הסיכויים שזה יהיה הדבר המשמעותי היחיד שהוא יזכור מהביקור.

ראוי לקבוע שעה של שיחה שבועית עם הילד על תחום העניין שלו, ולשאול ולהתעניין ברעיונותיו ובהתקדמותו. אם להורה אין אפילו מושג קלוש בתחום העניין של הילד, אדרבא, זוהי הזדמנות מצוינת לדאוג לפיתוח כושר ההסבר והלימוד של הילד, החשוב מאין כמוהו להבנה אמיתית של התחום, וליכולת לתקשר את רעיונותיו עם אחרים. להורה זוהי הזדמנות ללמוד דברים חדשים. אם יש לילד אחים קטנים, כדאי למסד "שיעור" נוסף שבו הוא מלמד גם אותם.

חשוב גם לדעת לשאול את הילד שאלות, לתת לו זמן לחשוב עליהן ואף רמזים אם צריך, ולחפש יחד אתו תשובות לשאלותיו באינטרנט, בספרים או באנציקלופדיות. חשוב ביותר שהילד יתרגל לזהות ולהתמודד עם שאלות ואתגרים בסיסיים ומרכזיים הניצבים בפני העוסקים בתחום העניין שלו, ושינסה לחשוב על התפתחויות עתידיות אפשריות בו. מחוננים רבים משתמשים בניחושים ובאינטואיציה על מנת לענות על שאלות, ורצוי לעודד אותם לעשות זאת בחופשיות, אך כדאי גם לנסות לעזור להם להגדיר כיצד הגיעו ל"ניחוש המוצלח", וללמד אותם דוגמאות של מהלכים יצירתיים מוצלחים שנעשו בהיסטוריה של תחומי העניין שלהם.

בעיות נפוצות

לעיתים קרובות הילד המחונן מתמודד עם בעיות שאינן פשוטות כלל וכלל: חברתיות, רגשיות וגם לימודיות. אין כמעט ילד מחונן שלא נתקל באיזשהו שלב בבעיות בכל אחד ואחד מהתחומים הללו, ולכן גם אין הורה למחונן שלא מכיר את הבעיות הללו, בגרסה זו או אחרת, ובדרגות שונות של חומרה. ישנם מספר דפוסים של בעיות נפוצות, שחשוב להכיר ולהיות מודעים ורגישים אליהן. לעיתים קרובות קל לתת פתרון לבעיה הנמצאת באיבה, או אפילו טיפול מונע לבעיה אפשרית, מאשר לטפל בבעיה כאשר כבר לא ניתן להתעלם ממנה.

בעיות לימודיות, שעמום ומחסור באתגרים

ילדים רבים אינם אוהבים את בית הספר, משום שאינם אוהבים ללמוד. אך גם מחוננים רבים אינם אוהבים את בית הספר, דווקא משום שהם אוהבים ללמוד. השעמום הוא אחת הבעיות החמורות ביותר אצל מחוננים, והמצב בדרך כלל רק מחמיר עם העלייה בכיתות. לשעמום יכולות להיות השפעות מיידיות- מפטפוטים, דרך חוסר מנוחה בשיעורים ועד הפרעות בשיעור, תוקפנות, הסתגרות, איבוד מוטיבציה ועוד- אך השפעותיו ארוכות הטווח הן לעיתים קרובות ההרסניות ביותר. השפעות אלו חורגות בהרבה מהתחום של בעיות לימודיות גרידא, ועלולות להתפתח לקשת שלמה של בעיות פסיכולוגיות ובעיות אישיות.

חלק מהותי מהתפתחותו הבריאה והרגילה של ילד כולל התמודדות עם קשיים והכרה במגבלות יכולתו. ילד שאיננו נדרש להיפגש עם מגבלות אלו וללמוד להתמודד עם קשיים משמעותיים, עלול שלא לרכוש את הכלים הפסיכולוגיים המאפשרים לעשות זאת, והחיוניים להגעה לכל הישג אנושי בעל ערך. ילד כזה מסוגל לפתח אישיות המשלבת דימוי עצמי גבוה במיוחד עם קושי עצום להכיר בטעויות או להתמודד עם מצב שבו ההצלחה איננה מיידית, אלא דורשת מאמץ מתמשך, ואולי אף איננה מובטחת. הוא עלול להתחיל להתחמק ממפגשים ומקשיים כאלו, וכילד מחונן הוא יהיה מסוגל לעשות זאת בכישרון רב, ולמצוא תירוצים מצוינים. בבעיה כזו חייבים לטפל בשיא הרצינות: לדבר עם הילד על הבעיה, לבחור אתו תחום שהוא אוהב ולקבוע ביחד תוכנית הדרגתית מאתגרת (אך לא קשה מדי) לקריאה/פרויקט/עבודת-חקר בנושא, שתבוצע תוך כדי עידוד ותמיכה צמודה של ההורה.

חשוב לתת למחונן חיזוקים חיוביים אמיתיים, על מאמצים, ולא על הישגים שאליהם הוא יכול להגיע בקלות וללא מאמץ מיוחד. גם אי אפשר להתפעל בלי סוף ובכנות מציון גבוה של ילד שמוציא תמיד ציון כזה, והילד הוא הראשון להבחין בכל שמץ של זיוף במחמאות ההורה. מאמץ אמיתי, לעומת זאת, ראוי תמיד לכל שבח. כך, גם כאשר המחונן יפגוש בקושי, או אולי אפילו במחונן אחר העולה עליו בהישגיו, הדבר לא יגרום למשבר, כי יהיו לו יסודות פסיכולוגיים פנימיים של הערכה עצמית על מאמציו האישיים, ולא רק דימוי עצמי הבנוי על הישגים חיצוניים או עליונות על אחרים. הצלחה בעקבות התגברות על קשיים וכישלון היא חוויה מחזקת ומשמעותית בהרבה מאשר הצלחה ישירה- רק המאמץ משתלם.

אין להשוות את הישגי המחונן לסביבתו, אלא לפוטנציאל האישי שלו. מעבר לכל מטלה או אתגר ספציפי הניתנים באיזושהי מסגרת, המחונן זקוק לעניין אמיתי, אישי ורחב בתחום כלשהו, שאיננו תלוי בדרישות חיצוניות ובהשוואה עם אחרים.

ישנם הורים, הנרתעים מ"דחיפת" הילד למימוש מלא של יכולותיו ולהתמודדות עם אתגרים ברמתו, ומעדיפים ששונותו לא תבלוט יותר מדי. הם מודעים לכך שלא תמיד קל להיות שונה, ורוצים לחסוך ולהגן על הילד מתופעות הלוואי של שונות בתוך חברת ילדים בלתי סובלנית, ולפעמים אפילו אכזרית. בעתיד, הם חושבים, הוא יוכל לממש את הפוטנציאל שלו בחברה בוגרת, ולזכות בהערכתה -"המחוננות לא תברח לו". הנזק הנגרם לילד יכול להיות בלתי הפיך. מצד אחד, ישנם ילדים שלא מצליחים "לטאטא את הבעיה", הם סובלים מהמחסור באתגרים, והאנרגיה האינטלקטואלית שלהם פורצת לכיוונים אחרים, לא תמיד חיוביים. מן הצד השני, ישנם ילדים שאכן מצליחים לעשות זאת, מצבם החברתי משתפר, אך המחיר הוא כבד: איבוד המחוננות.

מחוננות איננה רק ציונים טובים ואינטליגנציה גבוהה, שהיא נתון קבוע למדי, אלא אוסף שלם של תכונות אישיות והרגלי למידה וחשיבה, שאותם ניתן לפתח, או חלילה, להזניח, לנוון ולדכא. למוטיבציה ולשאפתנות של מחונן, ולמרדף אחר אתגרים, יש חשיבות מכרעת להצלחתו העתידית, לא פחות ממנת המשכל, ואולי אף הרבה יותר. מחונן שאיננו צריך להשתמש ביכולותיו, דומה לצ'יטה בגן החיות, הכלואה בכלוב צר – אם היא גדלה שם במשך 12 שנה, אי אפשר לצפות שהיא תוכל לרוץ. מטרת קידום המחונן איננה לתת לו נקודת זינוק טובה יותר ב"מרוץ החיים", אלא לשמר ולטפח את יכולת הריצה עצמה.

בעיות חברתיות

במצב אידיאלי, למחונן יש גם חברים מחוננים, וגם חברים שאינם כאלו. אם יש לילד בעיות חברתיות בכיתת האם (וגם אם אין), מומלץ לעזור ולעודד אותו למצוא חברים מחוננים בני גילו. מכיוון שהילדים נפגשים במרכז ההעשרה רק פעם בשבוע, התרומה והיוזמה של ההורים יכולה להיות מאוד חשובה ומשמעותית בעניין הזה (הסעות, להזמין הביתה, ואולי אפילו פרויקט משותף של שני ילדים במסגרת תחום עניין משותף). אחד הדברים הטובים ביותר שיכולים לקרות למחונן הוא מציאת חבר "כמוהו"- ביחד הם יכולים לחלוק בתחומי עניין, ברעיונות ובהתלהבות, וללמוד רבות אחד מהשני.

בעיות רגשיות

אינדיבידואליזם, אינטנסיביות, לחץ, פרפקציוניזם, אובססיביות... אלו הם כולם מאפיינים פסיכולוגיים הנפוצים אצל מחוננים, ולצד היתרונות, לכל אחד מהם יש גם חסרונות. תופעה מוכרת נוספת היא ילדים שוויצרים, יהירים ומתנשאים, ומן הצד השני, ילדים רגישים במיוחד, מופנמים, או "מעופפים", הסובלים לעיתים מהסתגרות, בדידות או חוסר בטחון עצמי. גם כאן, חשוב מאוד לדבר עם הילד על הדברים, להסביר לו את הבעיה, גורמיה (ולהדגיש גם את הגורמים והצדדים החיוביים), ואת הדרכים בהם ניתן לנסות להשתפר. לפעמים, צריך ללמד את הילד במפורש, תוך שימוש בהסברים אינטלקטואליים (שהם הצד החזק שלו), "דרך הראש", דברים שילד רגיל קולט לבד מסביבתו. בנוסף, טוב שהילד יכיר את נושא המחוננות דרך למידה על הנושא ודרך סיפוריהם של ילדים מחוננים ומחוננים מפורסמים (מומלץ לקרוא ולדון ביחד בסיפורים שבספרה של לנדאו שהוזכר לעיל).

חשוב גם לדעת שאם ישנה בעיה שהולכת ומחמירה, אי אפשר להמשיך תוך תקווה שהזמן והגיל יעשו את שלהם, וצריך לפנות לעזרה מקצועית. בחלק ממרכזי ההעשרה יש יועצות, וישנם גם פסיכולוגים המתמחים בטיפול במחוננים. אם חסרים לילד כישורים חברתיים בסיסיים, מדובר באור אדום.

השתלבות במסגרות

פעלתנות, עצמאות מחשבתית, ביקורתיות, עקשנות, ווכחנות או נונקונפורמיזם הן תכונות נפוצות אצל מחוננים, העלולות ליצור בעיות בהתמודדות עם מסגרות וסמכות. אסור לדכא תכונות אלו, אך צריך לדעת לתת להן את הזמן והמקום המתאים להן, ולתעל אותן לכיוונים חיוביים ויצירתיים. בנוסף, במקום עימות ישיר וחזיתי מול המסגרת, כדאי ללמד את הילד להתייחס לדברים בהומור, ולמצוא את הפן המגוחך והמצחיק שלהם. מחוננים רבים מפתחים חוש הומור, העוזר להם להתמודד עם הבעיות הרבות, ומקל על השתלבותם בחברה והרגשתם האישית.

התמודדות עם בעיות וכישלונות

ישנן בעיות רבות, שהן אינהרנטיות לעצם מצבו המיוחד של המחונן (כמו קנאה), ואי אפשר "לפתור אותן". אך אין זה אומר שאי אפשר להתמודד איתן. מצד שני, חשוב מאוד להיות מודעים לאפשרות הריאלית ביותר, שמי שניצבים כל כך הרבה מכשולים בדרכו, לא בהכרח יצליח להתגבר עליהם. אחת הבעיות הקשות בחינוך למחוננים, היא המחסור בהיכרות של הורים עם מחוננים בוגרים. רבים מהם וודאי היו נדהמים אם היו מכירים כמה מסיפוריהם של הבוגרים. קשה מאוד לערוך מחקרים על הצלחתם של מחוננים בטווח הארוך, ועוד יותר קשה למדוד, או אפילו להגדיר, כשלון (ועוד יותר מכך כשלון יחסי, ואי הגשמת הפוטנציאל- האם פרופסור בינוני מסוים היה יכול להיות פרופסור מבריק? האם איש מחשבים שהיה יכול להיות משורר הוא כישלון, או שמא להפך?). למרות שמעולם לא נערך בארץ מחקר או מעקב לטווח הארוך על המחוננים, הרושם הברור הוא שלא מדובר במקרים בודדים, אלא בעשרות אחוזים מתוך אוכלוסיית המחוננים.

סיום

אם הפקתם תועלת מחיבור זה, נודה לכם אם תפיצו אותו להורים אחרים של מחוננים.