מה הם אומרים?

סיפורים אישיים וקטעים שנכתבו בידי מחוננים והוריהם על ניסיונם האישי בנושא

יום העשרה. 1

כיתת מחוננים. 12

הקפצת כיתה. 17

אפשרויות אחרות.. 19

הפן החברתי 23

תגובות לחיבור "מבחר עצות להורי מחוננים". 35

תגובות בפורום מנסה. 37

תגובות בפורום האוניברסיטה הפתוחה. 45

תגובות בפורום חינוך לגיל הרך. 60

תגובות בפורום מחוננים זה בעעע. 68

תגובות בדוא"ל. 71

פתיחה

הסיפורים והקטעים קובצו מפורומים ברחבי האינטרנט, תחת עריכה מינימאלית במידת האפשר. אנו מקווים להרחיב את הקובץ בעתיד: מחוננים והורים למחוננים- אנא שילחו לנו את סיפוריכם האישיים בדוא"ל (נא לשלוח את הסיפור בגוף הדוא"ל, ולא בקובץ מצורף- קבצים מצורפים לא ייפתחו). למיטב ידיעתנו זהו החיבור הראשון המנסה להביא את דבריהם של מחוננים והורים למחוננים בארץ, המבוססים על ניסיונם האישי בנושא.

יום העשרה

התמדה

למרות שפגשתי במרכז ההעשרה מורים הרבה יותר טובים מאשר בבית הספר, דווקא המורים הטובים המעטים (מאוד) שפגשתי בבית הספר תרמו לי הרבה יותר, בגלל העובדה הפשוטה שבמרכז התחלפו המורים כל מחצית ("העשרה"), וגם אם נוצרה התעניינות או קשר עם מורה מסוים אף פעם לא היה לעניין סיכוי להתפתח. כפי שהמערכת בנויה כיום, היא יכולה להביס בקלות גם את המורה הטוב והאיכפתי ביותר.

מניסיוני, רק לדברים שהיה להם המשך לאורך השנים, הייתה משמעות אמיתית (זו כמעט טאוטולוגיה..). והלוואי שהיו יודעים זאת בכל אותן תוכניות "העשרה" שהייתי בהן... שמרוב תחומים, דובים, כוונות טובות ובלגן לא היה בהן דבר שנלמד לעומק, ברצינות -שום דבר משמעותי לאורך זמן.

הציון: לא מספיק מאת: אימא של מחוננת-

בתור אימא של, נכחתי לאחרונה במספר מפגשים בכיתה של הבת היקרה שלי. אין לי רקע בחינוך, אני לא גאון הדור, אבל מה שראיתי היה ראוי לציון לא מספיק בעליל. שיעור באמנות שאמור היה להיות מעורר מחשבה ויצירה נגמר בשתי מטלות שעברו לילדים מעל לראש בלי לעורר מחשבה יצירה או איזשהו רצון להעמיק. שיעור מדעים שחלף בעניים מזוגגות כי הארגון והסדר היה ממנו והלאה. וכך הלאה.

אני בהחלט מאמינה בכל לב בשיטת הלימוד הזו, אני מיישמת אותה הלכה למעשה בבית, אבל כולנו יודעים כמה קל לגלוש לבלגן חוגג כשאין סדר, הגיון או איזהו חוט מקשר בשיעור. אני חולקת איתכם כאן את התסכול שלי, ואולי אשמע הורים נוספים ודעותיהם בנידון כדי לקבל פרספקטיבה נוספת.

מדובר ביום העשרה שבועי. המון רצון טוב של המורים, ילדים מקסימים ובכל זאת -- תחושה של פספוס אדיר.

טיב יום העשרה שבועי מאת: חוה-

לא ניתן ללמד משהו ברצינות על בסיס שבועי ללא שיעורי בית רבים וללא מטלות שיטתיות. מאחר שהילדים שמתקבלים ליום העשרה שבועי הם לאו דווקא ילדים שמצטיינים במשמעת עצמית ביכולת לדחות סיפוקים וכד' התוצאה היא שבקורסים האלה לא נותנים שיעורים לא בוחנים מה הילדים קלטו ומערכת ללא בקרה היא הרבה פעמים ברמה נמוכה.

למעשה אין בקרה על המסגרות האלה.

אומרים שגאונות זה 99% עבודה קשה. בחוגים אלו לא מכירים בזה.

עם זאת, כפי שציינה בתך עצם היציאה מן המסגרת הרגילה זה סוג של בילוי ולחלק מן הילדים זה פותר בעיות חברתיות.

לחלק מהילדים זה יוצר בעיות כי הם מפסידים חומר וזה לא שיא הכיף להשלים שיעורים.

אני מסכימה אתך שהטיב של השיעורים ירוד אך כל זמן שהביקוש עולה בהרבה על ההיצע לא סביר שמשהו ישתנה.

כל הכבוד שהשקעת מזמנך ונכחת בשיעורים. רוב ההורים שמחים שילדיהם התקבלו למסגרת כה יוקרתית ולא מתעניינים מעבר לכך.

כאימא הרואה מול עיניה.. מאת: אפרת-

כאמא הרואה מול עיניה את תחומי התעניינותו הבלתי נגמרים של ילדי בגבעתיים... החל ממילים לשירים (איכותיים) כמו החיפושיות ועוד.. ברצון ליצור סיפורים וכתבות ועיתונים ותמונות ניתן לחשוף את הילדים האלה לעולם המלל, לסרטי מוסיקה איכותיים כמו החיפושיות, לקרוא את המילים, לתרגם מאנגלית, לכתוב ולהשחיז את יכולת הכתיבה,(בעצם יש יכולת אין מי/מה שיעודד להמשיך, בבית זה קשה, אם יש פרוייקט ניתן לעודד באופן מתמשך - אך האנשים המתאימים צריכים להיות שם....) כבר אמרתי בעבר אחד הדברים החשובים ביותר הוא ידיעת השפה האנגלית, ללמד אותם כלים שאיתם יוכלו ליצור: כתיבה, שפת תכנות (גם בכיתה ג') יש לי הרושם שבמרכזים הכוונה 'לחשוף' אותם לתחומים שונים, אך לא לוקחים בחשבון שהם חשופים, צריך לתת להם את הכלים ליצור.

כמו כן אני חושבת שבמרכז צריכים לעבוד אנשים הבאים מהרקע של המחוננים ולא אנשים שלמדו בתאוריה מה זה מחוננים..

הילדים בגבעתיים היו מאוד לא מרוצים מתנועה מגע ונשימה, למרות שאני אישית באה מהתחום, את הרעיון הזה אפשר היה להעביר לילדים על ידי טיול של 1/2 בבוקר בטבע..

במחשבה שנייה

כשקראתי שוב את הדברים נראה היה אולי שנשמעת נימת ביקורת על המרכז בגבעתיים - לא - אני יודעת שיש שם אנשים מקסימים ובעלי רצון טוב (ומעל לזה) הביקורת היתה כללית, על המערכת בכלל.

כוונות טובות... מאת: פרנקנשטיין-

גם אצלנו הילדים לא סבלו את שיעורי התנועה (פלדנקרייז), למרות הכוונות הטובות לפתח את הצד המוטורי אצל הילדים... לא הייתי מתעכב על כך אלמלא זו היתה דוגמא כל כך קולעת לכישלון הגדול של מרכזי ההעשרה (ותדברי עם כמה מחוננים בוגרים...)- רק אחד מעשר (!) ילדים שהתחילו בכיתה ג' המשיך עד לט', ואף אחד לא זוכר או קיבל משהו מאותם שיעורי תנועה בכיתה ג'... כישלון המרכזים (והטיפול במחוננים ככלל) הוא סוד גלוי ענק של המערכת- שיכול להתקיים רק בזכות העובדה שמעולם (!) לא נעשה מחקר או אפילו משוב ממחוננים בוגרים, והנתק בין ההורה הממוצע לבוגרים כאלו. עצתי לך, אל תסמכי על המערכת. עד כמה שזה קשה- תיישמי את הרעיונות שלך בבית (את כישורייך האישיים יוכל להשלים מורה פרטי, ובהחלט ניתן ליצור מסגרת לפרויקטים לאורך זמן גם בבית. ישנם הורים שמוכנים להוציא אלפי שקלים על חוגים וימי העשרה למיניהם, ומעולם אפילו לא ניסו להביא לילד שלהם מורה פרטי לשעה אחת- כאשר ברור ששיטת הלמידה האינדיבידואלית היא המתאימה ביותר לרוב המחוננים...).

אני בטוח שאפילו בכיתה שלי במרכז היו מחוננים שמנת המשכל שלהם או כישרונותיהם אינם נופלים מאלו של___ (תמלאי כאן את הגאון המועדף עליך), אך גם אם הפוטנציאל של הילדים בכיתתי לא נפל (ואולי אפילו עלה) על אלו של איינשטיין, ויטגנשטיין, אייזנשטיין, מורגנשטיין ופיינשטיין- אני מסופק מאוד אם למישהו מהם היה סיכוי אמיתי להצטרף לרשימה הזו (ולא רק בגלל שם המשפחה...)- מחוננות צריכה סביבה לימודית ותרבותית מסוימת כדי לגדול בה.

נכתב כאן שמחוננות היא תכונה נרכשת- כשם שניתן לרכוש את המחוננות, ניתן גם לאבד אותה... למעשה, לפי מיטב כושר השיפוט שלי, רוב רובם של המחוננים שלמדו איתי איבדו את רוב רובה של המחוננות שלהם במהלך השנים, והדבר קרה בין כיתות ו' לי"ב הרבה יותר מאשר בין א' לו' (חשוב ביותר!), ואני מניח שהמסגרת המדכאת של הצבא תוריד עוד יותר את מספר "הניצולים". סיכום ביניים- המחוננים אצלנו נחלקים ל-4 קבוצות עיקריות:

1. אלו שנסגרו בתוך התחומים של מתמטיקה-מחשבים-וכדומה. חלקם, לאו דווקא בגלל שזה תחום כישוריהם העיקרי (ולמרות כישורים הומאניסטיים-אומנותיים בולטים), אלא פשוט בגלל שרק במקצועות הללו היה להם איך להתקדם...

2. אלו שוויתרו על המחוננות שלהם על מנת לזכות בהשתלבות קלה יותר בחברה. אני מניח שאם תימדד "מנת המשכל" שלהם הם עדיין ישיגו תוצאות מצוינות, אך לא נותר בהם כמעט רמז לסקרנות, להתלהבות, ולניצוץ בעיניים שאפיין אותם כילדים... הוא פשוט נכבה בהדרגה.

עבור קבוצה זו, המחוננות היא איזשהו זיכרון ילדות רחוק, לפעמים מר ולפעמים מתוק ("למדתי במרכז העשרה...").

3. אלו שמוחם נשטף באיזושהי אידיאולוגיה מסוימת בגיל ההתבגרות – אנשים אלו איבדו חלק ניכר מעצמאותם המחשבתית. אינני שופט קבוצה זו- אלו שחזרו בתשובה למשל, יוכלו אולי לממש את מחוננותם בחברה החרדית, אך במובן מסוים זה לא רלוונטי מבחינתי.

4. אלו שפיתחו בעיות חברתיות קשות. האמת- אין לי (או למשהו אחר, למיטב ידיעתי) הרבה קשר איתם. גם אותם אינני שופט- ייתכן אפילו שאחד מביניהם שוקד ברגעים אלו על יצירת מופת, או יוצר במעבדה בחצר האחורית שלו משהו שעוד נשמע אליו (בתקווה שלא מדובר בפרנקנשטיין...), אך משום מה יש לי ההרגשה שלא זה המצב...

על המרכזים השבועיים והחינוך בארץ.. מאת: אילה-

אפרופו המרכזים השבועיים כמו כל דבר בארץ שמגיע מן התאוריה למציאות, שהתאוריה מכתיבה את המציאות, תאוריה ששורשיה לוקים בחסר - לא ניתן מענה אמיתי למחוננים.

הדבר מזכיר לי את עניין הבדידים וזנב הגוף במתמטיקה בביה"ס: כל מיני נשים שהגיעו לתפקידים מסויימים כאשר צעדו במסלולים הנכונים ולאו דווקא ע"פ כישרון, אלא ע"פ וותק יכולת פריצה קדימה (שאינה קשורה לכישרון), הגיעו להיות מנחות, מפקחות וכיו"ב מיומנותן העיקרית היא כתיבת ניירות עמדה וסילבוסים: לנשים אלה היה בד"כ קשה במתמטיקה אז הם המציאו את כל העזרים/הקביים וכו' כדי שיקל לילדים לתפוש מתמטיקה... (אמרתי זאת לפני שנים...) רצוי לפתח אצל המחוננים כישורי כתיבה וסיפור - יש להם המון רעיונות - בני לא חדל לדבר ולהמציא רעיונות. ראוי ללמדם אנגלית מכיתה א' באופן מעמיק כך שיוכלו להשתמש בה כשפת אם מוקדם ככל האפשר. ועוד... ועוד...

אני פשוט כ"כ מיואשת ממערכת החינוך שאין לי כוח להמשיך.

לא אשכח איך ראיתי את אחת המפקחות מסתכלת בסילבוס של אחד המרכזים, עם חיוך קורן מאושר, הסילבוס היה עבורה המעשה - שעוטר במלל מיותר ...

נמאס (אני מלאה..) לדעתי מי שלא היה מחונן לא יכול לעסוק במחוננים, אגב רוב המחוננים, לא מגיעים רחוק (סתם אינטואיציה) כי הם נבלמים ע"י הכוחות שיודעים "לפרוץ קדימה", "לפלח דרך" ולא לסלול דרך = ליצור. בגלל זה אין איינשטינים ובארץ שלנו רמת התלמידים הולכת ויורדת כי אנשים לא נבחרים ע"פ הכישרון (ברוב המקרים) אלא ע"פ יכולת ההישרדות שהיא תוצר המורכב בעיקר מגורמים סביבתיים.- ואני כוללת בתוך כך גם את המינויים והקידומים על סמך היכרות אישית (ויטמין P ), אשר בארץ כה קטנה מאוד משמעותיים ומבטלים כמעט לחלוטין כל תחרות.

נסחפתי, אבל מה שרציתי לומר - לא האנשים המתאימים בחינוך עוסקים בחינוך..

יש לי חלום, שכלבוטייק יעשה מעקב סמוי אחר כל המפקחות והמפקחים וכל המשרתים במשרות בכירות בחינוך כמה זמן הם עובדים... לא תאמינו כשתראו את התוצאות..

אפשר היה להכפיל את שעות ההוראה בביה"ס בכל הארץ ללא המפקחים שלא תורמים דבר.

אגב, אם ברצוננו לדעת מיהו מורה טוב עלינו לשאול את הלקוחות שלו - התלמידים- ואין לי ספק שהתלמידים יודעים טוב יותר מכל גורם אחר מיהו מורה טוב, מי יוצר איתם קשר טוב, מי מצליח לעניין להיות אותנטי, מי מצליח לאתגר... ולא מי מצליח לנסח נייר עמדה זה או אחר המשמש כיסוי___.

סליחה, אבל אולי יצא מזה משהו

זה היה ספונטני לחלוטין ולא בזבזתי זמן על ניסוח...

לאילה שלום, מאת: לימור לבנת-

אני מזדהה עם תחושת היאוש הכללית ממערכת החינוך ותוכניות ההעשרה. מה שרציתי להציע לך הוא להתיאש, פעם אחת ולתמיד, מהמערכת, ולהשקיע את כל האנרגיה במתן מענה לימודי ישיר לילד. חבל על הכוחות שלך... פשוט תשבי עם הילד ותיישמי איתו את כל הרעיונות שלך שהיית רוצה לראות במערכת.

יחס משפיל של מחנכת מאת: דנה-

בתי עולה לכתה ד'. היא ילדה מחוננת הלומדת בשעות הבוקר במרכז למחוננים בעירנו. בתי היא ילדה חרוצה האוהבת ללמוד הן במרכז והן בבית ספרה. אך, למרבה הצער, המחנכת שלה בכתה ג (שתהיה גם המחנכת שלה בכתה ד') נהגה להשפיל אותה. אם היא טעתה היא העליבה אותה באוזני הכיתה ואמרה: "מכון ___ למחוננים זה לא הכול!" ואז כולם פרצו בצחוק. היא גם הקשתה בכל הנוגע להשלמת שעורי בית, בחנה על חומר שלימדה דווקא ביום שבו בתי לא נמצאה בבית הספר מבלי למסור לה את החומר, לימדה באותו יום ספרות ללא ספר לימוד, אלא מתוך דפי עבודה ולא דאגה למסור לבתי את הדפים למרות שהיא ביקשה זאת ממנה (גם אני פניתי אליה בעניין זה) ועוד... כן סירבה לאפשר לה להתקדם במתמטיקה לפי הקצב שלה (למרות שהמורה בכתה ב' איפשרה לה להתקדם, עודדה וטיפחה אותה.) היא טענה שאין לה זמן להעשרות... דומה שיש לה משהו נגד מחוננים. אני חוששת שמא המחנכת תמשיך להתייחס כך אל בתי גם בשנת הלימודים הבאה. אני חשה חוסר-אונים.

חוסר התחשבות בביה"ס מאת: חנה-

בני לומד ביום שישי במסגרת יום העשרה. בכיתתו עושים בקביעות מבחנים ביום זה. הילד נאלץ גם להשלים חומר וגם מבחן שנעשה מחוץ לכיתה. זה משפיע על הישגיו, כמו כן נאלץ לעשות 2 מבחנים ביום.

פניתי למחנכת וביקשתי התחשבות בילד, וביקשתי שלא יעשו מבחנים ביום זה. המחנכת הפנתה אותי למנהלת שאיימה עלי שהיא תדאג להוציא את הילד מיום ההעשרה.

מה ביכולתי לעשות ?

קשה לצוות החינוך להתמודד עם ילדים כמו שלך מאת: אתי-

לצערי הרב, אני מכירה את היחס הזה מקרוב. לא פעם בני קיבל יחס מנוכר ולא הוגן. רמת הציפיות של הצוות החינוכי גבוהות מאוד מילדים מחוננים. לא פעם אני שומעת שילדים אלו מופלים לרעה. אני באמת מאמינה שאחת הסיבות ליחס זה היא שלמורים אין את היכולת להתמודד עם ילדים כאלה.

באחת השיחות עם מנהלת בית הספר של בני הזדעזעתי והבנתי עד כמה המערכת מרובעת ורק למי שיש נגיעה עם מחוננים את המורכבות של ילד מחונן. מבחינת אותה מנהלת: חינוך למצוינות, מחוננות = אליטיזם. "מערכת החינוך דוגלת באינטגרציה" מבחינתי זה חינוך לבינוניות

להבדיל מהעצה שקיבלת מהצוות, אני מייעצת לך לא לעקוף את המנהלת. אין מה לעשות גם אם היא תקבל הוראה מהמפקחת בסופו של דבר היא עדיין המנהלת של בנך, והוא יצטרך להתמודד איתה יום יום. בכל מקרה אני מציעה לך ללכת איתה, לתת לה הרגשה שאת מתייעצת איתה. תקיימי איתה שיחה בה תתני לה את "הכבוד" המגיע לה ותאמרי לה עד כמה רק היא יכולה לעזור לו להצליח וכמה חשוב לך להתייעץ איתה- תאמיני לי, קשה לי לכתוב משפטים כאלה אך הם עובדים טוב יותר ומשיגים את המטרה

בנות מחוננות מאת: רות-

שלום רב,

אני אם לבת בת 9, המשתתפת זו השנה השניה בתכנית למחוננים. בקבוצה המקורית שבה אותרה בתי, היו רשומות 9 בנות (ומעל ל 25 בנים), אך לאורך השנה הופיעו לשיעורים 3 בנות בלבד (שאחת מהן היא בתי). בקבוצת הבנים הנשירה היתה קטנה בהרבה. הבנות המעטות בתכנית נפגעות פעמיים - הן משום שהתכנים לרוב פחות אטרקטיביים עבורן - רוב הנושאים פונים יותר לבנים, ובשל היותן מיעוט כה זעום מתחשבים פחות בדעתן; והן משום שהתרומה החברתית של קבוצת המחוננים עבורן מוגבלת הרבה יותר.

בשיחות שקיימתי עם מנהלת המרכז נעשו נסיונות לדאוג לפתרונות לבנות (כמו לאפשר להן לבחור מקצועות אחרים ולהצטרף לקבוצות אחרות), אך אני מרגישה שאין מספיק מאמץ לרתום את הבנות, בעיקר את אלה שנשרו מהתכנית. הגדלת מספר הבנות יתרום כמובן לבנות הנוכחות, ויגדיל את הסיכוי שהן לא תשורנה, אך הוא חשוב גם ברמה החברתית הכללית.

איזה בולשיט הכול........... מאת: ילדה מחוננת-

בתור ילדה מחוננת אני נדהמת לקרוא מה שאתם כותבים כאן.

אם הילדים שלכם מחוננים אך רואים טלויזיה ולא מעוניינים לפתח את תחומי הידע שלהם או לא מעוניינים לספר לאנשים שהם מחוננים ולא רוצים ללכת ליום העשרה ליום העשרה למחונים או לכיתת מחוננים אז תבינו שזה לא פשוט להיות ילד מחונן.

קשה למצוא חברים........מישהו לדבר איתו ויבין על מה אתה מדבר ....מישהו עם אינטליגנציה כמו שלך וסוף סוף שיש מקום כמו תוכניות המחוננים למצוא בהם חברה כזאת אז הרוב שם הם בנים....

מה גם בשיעורים נורא משעמם לנו ולקפוץ כיתה זה רעיון לא כל כך טוב כי לעזוב את החברים הקיימים...........מבאס ביותר.

בתור נערה מחוננת מאת: גיל-

בתור נערה מחוננת אני מרגישה שקצת "התבזבזתי", שכל התוכניות למחוננים (לא יום ההעשרה השבועי וכו'- התוכניות שיש למדינה בקשר למחוננים) מיועדות בעיקר לבנים, שבתור תיכוניסטית לאף אחד כבר לא אכפת מהמחוננות שלי, כי בתיכון כבר לומדים רק לבגרויות.

העשרע מאת: לאונרדו-

עמותת ההורים מתמקדת בנושאים כספיים. לדעתי זו טעות- גם אם המחלקה למחוננים הייתה טובעת בתקציבים, המצב לא היה משתפר, מכיוון שכל הכוחות והכספים מופנים לכיוון לא פרודוקטיבי, שלא עוזר באמת לילדים המחוננים. קיימת כיום דוגמה במערכת החינוך למחוננים, שבדומה ל"טעות" הקודמת- שיטת "הקפצת הכיתות", גורמת נזק עצום לדור שלם של מחוננים. ההמצאה הנוכחית של אנשי החינוך הדגולים שלנו נקראת: "העשרה", והיא מיושמת ב"מרכזי ההעשרה" ברחבי הארץ בקיצוניות ובביטחון עצמי של מי שאין לו ספקות בצדקת הדרך (עצם הבחירה הבלעדית באופנה החינוכית האחרונה היא בעיה מבנית במערכת- אם היו פותחים בפני המחוננים כמה שיטות למידה, וכל אחד היה בוחר את הדרך המתאימה לו, שיטת ההעשרה הייתה נעלמת מאליה, כי גם הילדים עצמם מבינים באיזשהו שלב שזה לא נותן להם מענה- רוב רובם עוזבים את המרכזים או נשארים בלית ברירה- כי אין להם אלטרנטיבה, וכי זה יותר נחמד מיום בבית ספר).

יש רק שתי מערכות חינוכיות בארץ שדוגלות בהעשרה כשיטתן החינוכית, ולשתיהן אין שום מטרה נמדדת: חינוך למחוננים וחינוך למפגרים, חינוך לבעלי IQ 140 ולבעלי IQ 60 (האחרונים גם זכו לחוק מיוחד שמסדיר את תקציביהם, בניגוד למחוננים, ויש להם בנות שרות, התרמות ומתנדבים... הרבה פחות אופנתי לתרום ולהתנדב עם מחוננים, ובכלל, המפגר מאיים על האדם הממוצע הרבה פחות מהמחונן... התקציב למחוננים הוא אלפית (!) מהתקציב לחינוך המיוחד- הלוואי שהיו משקיעים במחוננים כמו שמשקיעים במפגרים).

אין לי טענות נגד ממציאי שיטת ההעשרה, ואינני אדיש לסוד הצלחתה השיווקית (גם אני האמנתי בה... רק בדיעבד הבנתי את הבעיות שנוצרות)- על פניו היא נראית כל כך מבטיחה, שממש אין להתפלא על השימוש העיוור בה. ואיך לא? ההעשרה מדברת אלינו בכל כך הרבה מובנים... בטווח הקצר, היא מעניינת וכייפית, ומשלבת ערכים של סקרנות ויצירתיות- קל להתאהב בשיטת "ההעשרה" -תודו שחייבים להעריך את היופי שלה!.....

.....כמה מתחנפת אלינו האידיאה הזו, המקסימה באמת, של אותה דמות של איש אשכולות רב-תחומי, של השלם העולה על סך חלקיו, של החגיגה היצירתית וההפריה ההדדית בין התחומים, בניגוד לאותו אדם שמתמחה רק בתחום צר, ועובד שנים על אותה בעיה (רק חבל שלא טרחנו לקרוא את הביוגרפיה של אותו איש רנסאנס בינתחומי, כדי לבדוק אם באמת הוא קיבל העשרה, או שהוא קיבל משהו אחר... ואולי, מעולם לא חינכו ילדים בגישת ההעשרה הזו, אבל מי אלה שגידלו את אותו גאון לעומתנו, מה בכלל הבינו בזמנם בחינוך?! האם הם קראו מחקרים אקדמיים? האם היו מעודכנים במה שנכתב בגיליון האחרון של Gifted Child Quarterly ?? האם הם השתתפו ב"חשיבה המחודשת בה עוצב חזון חדש להוראה למחלקה למחוננים" (אני לא ממציא את זה!) ??? כמה התקדמנו מאז.. ).

אך כמה חבל שדברים לא עובדים כך... כמה חבל שילדים הם לא איזשהו כלי קיבול, שככל שיידחפו להם יותר גירויים חדשים וחוויות והעשרות ותחומים ורעיונות ובלגן וכיף, זה יצטבר בתוכם באיזה אורח פלא, והם יצאו יותר מועשרים, מעניינים ויצירתיים. כמה חבל שזה לא כל כך פשוט! ילדים צריכים ללמוד ולהתפתח ולהיבנות ולהתקדם בהדרגה, הם צריכים סדר, הם צ-ר-י-כ-י-ם כיוון מסוים. מי שמנסה לרוץ לכל הכיוונים, לא יגיע לאף מקום... הדבר דומה לצופה טלוויזיה שכל הזמן רק קופץ מערוץ לערוץ... בסוף שום דבר כבר לא מעניין אותו, הוא לא מסוגל להתאמץ ולהתרכז במשהו... לצערנו, דברים אלו ניכרים ומובנים רק בטווח הארוך...

תוכנית ההעשרה היא אסון- בלעדיה, היה הרבה יותר קל לשנות, אך מי יקשיב היום, כשמהצד השני יעמדו מנהלות, מפקחות ו"אנשי חינוך" שמאמינים שהם עושים עבודת קודש, שהם ממש מצילים את הילדים הללו, שהם פועלים לפי הגישות המתקדמות ביותר (וגם מתפרנסים מכך...). המשבר בחינוך מחוננים זועק לשמים, אבל כאן לא יהיו אפילו "המבחנים הבינלאומיים" כמו במתמטיקה, כי אף אחד לא בודק את המערכת הסגורה הזו- אין מבחנים, אין מטרות מדידות כלשהן- זוהי מערכת מעולם לא טרחה לשאול את בוגריה מה הם קיבלו לטווח הארוך מההעשרה (חוץ מיום חופשה שבועי כייפי מבית הספר – כיף כשלא צריך להתאמץ להגיע לאיזושהי מטרה, אין ש"ב, אין עבודות ואין מבחנים... גן עדן לעצלנים). מילא אם היו מאפשרים עוד שיטות למידה (נגיד, מנחה אישי למחונן המעוניין בכך), שיטת ההעשרה הייתה דועכת לבד, מול האלטרנטיבות המוצלחות בהרבה. אך לא, המרכזים דוגלים בהעשרה קיצונית, והם מספיק יהירים כדי לתת בלעדיות לשיטה שלהם, למרות שיעורי הנשירה הגבוהים ביותר... (הם חושבים שזה בגלל שהמחוננים לא מסתדרים עם השלמת החומר הנחות שלומדים בבית ספר...). לצערנו, גם להורים רבים יש אמונה כמעט עיוורת במערכת, ובאנשי החינוך ש"יש להם ניסיון רב בעבודה עם מחוננים", וש"יודעים מה שהם עושים". וגם אם הם רואים שהילד שלהם לא מקבל טיפול הולם לצרכיו- הרי שקשה לצאת נגד מרכזי ההעשרה, המלאים באנשים טובים המלאים ברצון טוב ובכוונות טובות, שממש מרצפות את המרכזים הללו...

הודעה בפורום "הורים +" פרת -

אני למדתי ב'אופק' מכיתה ג' עד כיתה ח'. היו שנים טובות והיו שנים רעות. היו בזה דברים טובים והיו רעים. עברו מאז אי אלו שנים, ההנהלה התחלפה ובטח גם התכנים השתנו, אז תשווי כל דבר שאני אומרת לנתונים שיתנו לך, אבל אני מניחה שמה שאני אומר יכול לעזור.

בשלוש השנים הראשונות היה לי בסה"כ טוב שם. המסגרת של אופק איפשרה לי ללמוד בגיל צעיר דברים שלא מלמדים בביה"ס או שמלמדים בביה"ס רק בגיל הרבה יותר מאוחר. גם המסגרת החברתית שם הייתה סה"כ נחמדה. בשנים היותר מאוחרות פחות ופחות נהניתי. בסופו של דבר עזבתי בסוף כיתה ח' (שנה לפני הסוף) עם טעם מר. אני לא יודעת אם השינוי לרעה היה רק כי זה כבר לא התאים לי בגיל 14, או כי המוסד השתנה ושם יותר דגש על לימוד של דברים 'מתוחכמים' ופחות על חשיפה לגירויים חדשים, אבל כשהכניסו דרישה של עבודות גמר וכשבכיתה ח' ביקשו שנכתוב עבודה בקורס על נוירולוגיה וגם נקרה לשם כך מאמרים באנגלית בסיינטיפיק אמריקן - פרשתי (ממתי זה שמישהו מחונן אומר הוא גם יודע אנגלית?).

שני דברים נוספים היו בעיה לאורך השנים. אחד הוא ההיעדרות מביה"ס יום בשבוע. אם הולכים על זה צריך להיות מתואמים טוב עם ביה"ס של עילם ולדבר עם המורה בתחילת השנה. מורות לא תמיד אוהבות שילדים נעדרים באופן קבוע. אז נכון שבכיתה ג או ד זה לא בעיה לילד מחונן להעדר מכמה שיעורי חשבון או עברית והוא ישלים את החומר בלי בעיה, אבל צריך להביא שאופר עלול לבוא על חשבון משהו יותר מעניים בביה"ס. אני למשל, הפסדתי את שעורי מלאכה במשך שנים (אז נכון שהיו שיעורי אומנות די מוצלחים באופק, אבל המורה למלאכה בביה"ס לא אהבה את זה). בגיל יותר מאוחר הבעיה העיקרית עם זה הייתה חברתית. ילדים בבי"ס בדרך כלל לא הכי אוהבת את הילדים החכמים, על אחת כמה וכמה אם זה מתבטא בצורה כ"כ בולטת בזה שהילד אף פעם לא מגיע לבי"ס בימי שני. בגיל של חטיבת הביניים, שהוא גיל אכזרי גם ככה, אני מאוד מאוד סבלתי מבחינה חברתית, ולתיוג שלי כ'מחוננת' היתה יד בדבר. זה גם גרם לכך שהיה לי לא קל להשלים את החומר של ביה"ס, בייחוד בשיעורים שלמדתי בקבוצות בלי החברות שלי והילדים האחרים בכיתה לא ששו לשתף אתי פעולה.

בעיה שנייה הייתה שלפעמים לימדו באופק חומר שהקדים את הנלמד בבית-הספר בשנה אחת. את המורה שלי בביה"ס זה הרגיז, ובצדק. הגדולה של אופק הייתה בקורסים הייחודיים שלו. מאוד נהניתי משיעורי האטימולוגיה, מטאורולוגיה, לוגיקה, כתיבה יוצרת, חקר הפטריות ודומיהם. גם הקורס בביולוגיה של כיתה ג היה מוצלח כי הוא הקדים את ביה"ס בשנים רבות. אבל ללמוד כימיה בכיתה ו' למשל, נראה לי ממש מיותר, בייחוד אם המטרה של אופק לא נתפסת כמיצוי הפוטנציאל ההשגי של הילד אלא כמתן גירויים ואפשרויות למידה לילדים שהלימודים בביה"ס לא מאתגרים אותם ומשעממים אותם. אם אופק מלמד בכיתה ה' מה שילד ממילא ילמד בבי"ס שנה אח"כ זה רק יעשה את ביה"ס ליותר משעמם.

מה המסקנות האופרטיביות מכל זה?

קודם כל לברר מה תוכנית הלימודים באופק, ואם באמת ניתנים שם עכשיו קורסים יחודיים ומעניינים. שנית, לברר אם יש שם עכשיו חובות לימודיות כמו עבודות סיום שיכולות להפוך את כל העסק למעיק. אם זה נראה מעניין - להתייעץ עם עילם ולשאול לדעתו. חשוב שלפני שהוא מחליט הוא ידע את הפלוסים והמינוסים (ובעיקר מה כרוך בהעדרות קבועה מבי"ס). ודבר אחרון - אם הוא הולך לשם - להיות עם יד על הדופק ולהוציא אותו משם אם באיזשהו שלב זה הופך להיות עול מיותר.

ודבר אחרון, בלי קשר לאופק. הסיווג של ילד כמחונן לא אומר שהוא חייב להיות פרופסור, לא אומר שהוא חייב להוציא מאה בכל המבחנים ולא אומר שאם הוא מעדיף לשחק כדורגל על קריאת ספרי הסטוריה הוא לא ממש את הפוטנציאל שלו. בקיצור - אל תעלו ציפיות יותר מדי ותשתדלו לא להלחיץ. יש לילד כישורים מצוינים - חבל שזה יהפוך בעיניו לחיסרון.

מתוך פורום "החינוך בישראל"-

הטיפול של משרד החינוך במחוננים הוא כסת"ח בלבד מחבר/ת : רונית-

באזור שלנו יש "בית ספר למחוננים", הפועל יום אחד בשבוע, אבל רק מכיתה ג'.

ילד מחונן הוא ילד עם צרכים מיוחדים (אני אישית מאמינה שהמערכת צריכה להתייחס לכל ילד כאל בעל צרכים מיוחדים, אבל זה לדיון אחר). לא יכול להיות שבית הספר יתעלם מן הצרכים האלה במשך השנתיים הראשונות ללימודים ואחר כך ישים אליהם לב (נגיד) יום בשבוע.

אני גם לא חושבת שנכון להפריד את הילדים המחוננים מן השאר (דוגמא קיצונית: סדרת האימונים שעברו הספורטאים בבריה"מ של פעם). הם צריכים להיות חלק מן החברה, כמו כל אחד אחר, רק שהם צריכים תמיכה מיוחדת ובדרך כלל זקוקים לכך שיאפשרו להם להתקדם עוד בלימודיהם בתחומי החוזק שלהם.

אנשים שלא מכירים את הנושא חושבים שילד מחונן הוא זה שטוב יותר מן האחרים בכל המקצועות. זה ממש לא כך!

ישנם תחומים רבים בהם ילד יכול להיות מחונן. בין התחומים שמערכת החינוך שלנו יודעת לזהות: אוצר מלים, הבנה, המשגה, חשבון, כישורים חברתיים, התארגנות ועוד. כמעט בכל המקרים, ילד מחונן מצטיין רק בחלק מן התחומים. באחרים הוא יכול להיות בינוני ואפילו חלש.

דוגמא נפוצה: הרבה פעמים בעלי יכולות מתמטיות גבוהות הם בעלי יכולת התארגנות נמוכה ("הפרופסור המפוזר").

הפער בין תחומי החוזק והחולשה יוצר רמת חרדה גבוהה יותר אצל רבים מן המחוננים. גם ציפיות הסביבה שיהיו "טובים בהכל" מול המציאות, גורמת לבעיות בדימוי העצמי. קיימת גם טענה שילדים מחוננים הם בדרך כלל יותר רגישים. לא קל להיות מחונן...

בין מנגנוני ההגנה שהם מפתחים להפחתת החרדה אפשר למצוא: אינטלקטואליזציה, ביקורתיות ומניפולטיביות, תגובות סומטיות ופרפקציוניזם.

לא נראה לכם שהם זקוקים לעזרה?

בתגובה ל: הטיפול של משרד החינוך במחוננים הוא כסת"ח בלבד- מחבר/ת: אביגדור בר-יוסף

בוקר טוב !

מהתגובות שקיבלתי עולה מסר ברור שהמעטים שיודעים מה זה ילד מחונן קובלים על המצב, והאחרים שאינם יודעים שרויים בחשיכה מוחלטת לגבי הנושא ולדעתי לא באשמתם.

עכשיו אני שואל מה עושים עם זה?

ממשיכים לבכות על מר גורלנו וגורל ילדינו שיכולים אולי להוציא פעם את המדינה הזאת מהבוץ אך לא יעשו זאת כי לא משקיעים בהם ?

או שמחליטים על דרך פעולה איך לקדם את נושא הילד המחונן כך שהציבור והפוליטיקאים יידעו מה זה וישנו את התייחסותם !

מה אתם מציעים ?

כיתת מחוננים

מעקב אחרי הצלחת התוכנית למחוננים מאת: אלון-

אני סקרן לדעת האם משרד החינוך מקיים מעקב אחרי מחוננים "ותיקים" כדי לבחון את מידת הצלחתם לאחר מכן בחיים ואת דעותיהם על הפרוייקט? היכן ניתן לקבל מחקרים כאלה, אם ישנם?

מאת: המחלקה למחוננים

לצערנו טרם נערך מחקר מסוג זה. המחלקה למחוננים מעוניינת מאד במחקר כזה אך עד כה לא נמצא התקציב הדרוש לכך.

מעקב אחר מחוננים מאת: אלון-

אני באופן אישי עזבתי את הפרוייקט בגיל 13 מסיבות שלא היו תלויות בי; לאחרונה שוחחתי עם אחת התלמידות מכיתתי, שסיפרה לי כי כמחצית מתלמידי הכיתה כלל לא השלימו את תעודת הבגרות!

לדעתי כדאי לקיים לפחות מחקר אמפירי ולאסוף נתונים זמינים יחסית כדי לעמוד על מידת הצלחתו ועל הכדאיות שבהשקעת המשאבים בפרוייקטים מעין אלה.

האם מישהו מפקח על פרויקט המחוננים ברחבי הארץ? מאת: מתי, אחרי צבא-

אני תלמיד בכתת מחוננים לשעבר באחת מכיתות המחוננים בארץ.

הדבר העיקרי שאני זוכר מהכיתה שלי, מלבד החברים הנפלאים שלי שם הוא:

ניסו ללמד אותנו בכוח כל מה שלא רצינו ללמוד: ערבית וצרפתית ללא בחירה, 5 יחידות ספרות ל"העשרה" גם למי שלא רצה,חוסר גמישות במערכת שעות ,חוסר נכונות לדבר ולהקשיב לתלמידים ובקיצור-ניסו ל"הרחיב לנו את האופקים" בכוח.

לא היה כל נסיון להבין פרטנית את רצונות ,שאיפות ונטיות התלמידים ונוצרה אווירה של דיכוי.ילדים מחוננים איבדו את כל הסקרנות שלהם-מה שלפי דעתי הופך אותם למחוננים.

הייתי מעוניין לדעת מי מפקח על כיתות ותכניות המחוננים בארץ ומי מבקר מנהלות שעושות כל העולה על רוחן בכדי להעלות את הממוצע המשוכלל של בית הספר שלהם (כיתת מחוננים שמחויבת באקסטרה יחידות-עושה פלאים לממוצע הזה)

אודה לכם באם תגיבו -היות שהנושא הזה,גם היום 5 שנים אחרי בית ספר, ממשיך להטריד אותי.

חומר למחשבה מאת: בינת-

הבת הקטנה שלי היא ילדה מחוננת. היום היא בת 23 אך כשהיתה בביה"ס גם היא היתה במחוננים. בתיכון היא עזבה ואף עשתה יותר מאוחר סרט על כך. לסרט קראה:" היינו חברות, היינו???"

בסרט היא טוענת, כמו חלק מכם, שבגלל התחרות והסביבה החברתית בכתת המחוננים לא נוצרו בעצם חברויות אמת.

מסגרת חינוכית המתאימה לבני נוער בעלי יכולת לימודית גבוהה

בית הספר התיכון למדעים ואומנויות בירושלים מאת: למי אכפת?-

שלום,

אני מוגדר כמחונן מאז היותי בכיתה ד.

מאז ועד לפני כמה שנים ניסיתי למצוא לעצמי מסגרת שתתאים לי.

בבית הספר ניסו לאתגר אותי בעזרת לימודים עם כיתות גבוהות, (אחרי כמה שבועות השלמתי את פער החומר ומאז לא הרגשתי בשום שינוי לטובה), הייתי במרכז מדע ודעת למחוננים, (שלמרות שהוא הרחיב את אופקיי אני בפירוש יכול לאמר שהוא לא אתגר אותי ברמה מחשבתית), קיוויתי למצוא את פתרוני בתוכנית מצוינות המתמטיקה של אוניברסיטת בר אילן אשר בה עושים בגרות 5 יחל בכיתה י' (גיליתי שכל מה שצריך לבגרות הוא טכניקה נטו, ואפילו לא קמצוץ של חשיבה ושהתוכנית פשוט שורטת לי את המוח ואת כל שאריות החשיבה שנשארו אצלי). פרט לכל נסיונות אלו, ניסיתי והתקבלתי לבתי ספר רבים, ביניהם בויאר, פנימיות צבאיות ועוד... לאחר שהתקבלתי אליהם חשבתי לאיזה מביניהם כדאי לי ללכת, וגיליתי כי אף אחד מהם לא נותן אתגר חשיבה אמיתי. אפילו הוצע לי להתחיל תואר ראשון וגם מן הקורסים המועטים שהתחלתי לא היה צורך בחשיבה מרובה. כך עלו כל נסיונותי למצוא לעצמי אתגר ועניין בתוהו.

יום בהיר אחד, הגיעו מספר נציגים של בית הספר התיכון למדעים ואומנויות בירושלים למרכז המחוננים בו למדתי והסבירו על בית ספרם. שמעתי על בית הספר גם קודם לכן אך לא האמנתי כי הוא יהווה משהו מיוחד ושונה מכל שאר בתי הספר.

לאחר שביקרתי ביום הפתוח שהשרשים אותי עד מאוד, החלטתי להתחיל בתהליך הקבלה גם לבית הספר הזה. בתהליך הקבלה שלושה שלבים. המבחן בכתב אשר היה ברמה גבוהה בהרבה משאר המבחנים לשאר בתי הספר. בראיון שאלו אותי הבוחנים (שהם גם מורים בבית הספר) שאלות ברמה גבוהה ואשר תשובות עליהן דרשו חשיבה. לבסוף, לאחר שעברתי את שני השלבים האלה הגעתי לסדנה בחופשת הפסח.

בסדנה השתתפתי במספר שיעורים אשר אם לומר את האמת, היו השיעורים המעניינים בחיי עד לאותו הרגע. המורים היו מעולים, החומר היה מעניין ורוב השאלות במבחנים בסדנה היו שאלות חשיבה נטו. סוף כל סוף הבנתי שמצאתי את המקום אשר מתאים לי.

היום אני תלמיד בבית הספר התיכון למדעים ואומנויות, ויש ברצוני לציין שזאת בפירוש הבחירה הטובה ביותר שעשיתי בחיי.

ברצוני לעניין גם אתכם בלימודים בבית הספר. על מנת לקבל פרטים נוספים ניתן להכנס לאתר בית הספר: http://www.iasa.jlm.k12.il/default.htm

אבל זה פנימיה לא? מאת: חיים-

בית הספר שאתה מדבר עליו הוא פנימייה, לא? ומה עם לעזוב את הבית והחברים והחיים? לא חבל?

תשובה מאת: למי אכפת?-

אכן, בית הספר התיכון למדעים ואומנויות הוא פנימיה. נכון, עצוב לעזוב את החברים באזור המגורים, אך ממילא חוזרים הביתה אחת לשבועיים וכן בכל החופשות והחגים, כך שיש זמן לבלות גם עם החברים במקום המגורים. התלמידים שמתקבלים לבית הספר אינם רק מוכשרים מבחינה שכלית אלה גם מבחינה חברתית. כמו כן היות ורוב האנשים אינם מכירים אחד את השני, רכישת חברים חדשים היא קלה יותר מאשר בבית ספר בו קיימות "קבוצות" של תלמידים שמכירים אחד את השני.

בקשר לתפיסה שאומרת שמי שהולך לבית ספר שבו הדגש הוא מצויינות "עוזב את החיים" יש ברצוני לציין כי היא רחוקה מאוד מהמציאות. בפנימייה יש הרבה מאוד פעילות, כל מספר ימים מביאים סרטים, יש מסיבות, טיולים בכל יום שבת וכן טיול שנתי. כמו כן, לא כל היום מנוצל ללימודים בלבד ויש שפע של זמן פנוי בו ניתן לצאת לבלות כמעט בכל מקום בירושלים. כך שבסופו של דבר כמעט ואף פעם אין רגעים של שיעמום או הרגשה של "עזיבת החיים הנורמליים".

הייתי ילדה מחוננת מאת: עתליה

קראתי את ההודעות בפורום הזה ודי נתקפתי בנוסטלגיה. לפני המון שנים למדתי באחת מכיתות המחוננים בארץ. מכיוון שיש לי כבר פרספקטיבה של הזמן (אני בת 30), אני יכולה להגיד לכם מספר דברים שמקריאה בדברים שכתובים כאן אני רואה שבכלל לא השתנו עם הזמן:

1. כיתת המחוננים היא הזדמנות מצויינת לעקוף את מערכת החינוך המעבישה. פשוט לקבל יחס מיוחד, תוכניות מיוחדות ומורים מעט יותר סבירים מהרגיל. ובתנאים המצומצמים היום גם זה משהו.

2. אבל- ככל שמתקדמים בכתות ומתקרבים לשלב הבגרויות- אז כתת מחוננים מאבדת כל משמעות: מה זה משנה לי היום שעשיתי בגרות בתנ"ך שנה קודם? גם הליכה לאוניברסיטה נראית לי פתרון לא כל כך טוב. אני דווקא בעד תוכניות מופרעות שיתנו לילדים המחוננים להמשיך להיות ילדים ויצירתיים כמה שהם יכולים (והם יכולים!) ולא להתחיל עם הקטעים ההשגיים האלה.

3. אגב, מהסתכלות עלי ועל חברי לא נראה לי שהיותנו מחוננים קידמה אותנו בחיים יותר מאחרים. לפעמים אפילו להיפך. אני למשל מתקשה ללמוד ברצינות בגלל שתמיד הכל הלך לי קל מדי.

4. גם היחס של קנאה וזלזול מצד ילדים אחרים היה קיים תמיד. לנו היתה גאוות יחידה והרגשנו מצויין עם זה. בכתה שלי לא רק שהיו ילדים חכמים אלא גם הכי הרבה מדריכים בתנועות נוער, מתנדבים במד"א וסתם אנשים מעניינים. ככה שזה לא רק עניין של אי. קיו.

The Israeli gifted kids' project sucks Samuel:

.first of all, sorry for the English, I type faster this way ,now what I want to convey to you, is a very basic conclusion I have form being in a gifted .class for 3 years .it sucks

Maybe it's just in P"T, but all we had, is teachers that weren't as smart as us, trying to teach us things we either knew, or didn’t care about (I moved to a cool place called IASA (Israeli Arts & Sciences Academy it’s a boarding school near Jerusalem, very interesting, you might want to find out more (about this place ( I was kicked out for not

learning enough ( I didn’t really learn at all (but I had two great years

Anyway, use your intellect to learn what interests you, and if your school doesn’t allow you to do so, get another school

As I recall- all education system in Israel sucksאלמוני-

קראתי את מה שכתבת, ואני מוכרח להגיד שאני מבין ללבך, אך הכל יחסי!

תנסה את שני העולמות- החינוך הרגיל מספק חומר טיפשי, ברור מאליו, ומזלזל במוחו של ילד בן 6! כעת אני בחטיבת ביניים, בכתת מחוננים, והאמת היא שהמורים נכנסים לכתה עם חומר טפשי אותו הם קבלו ממשרד החנוך, הם העבירים חומר שכבר ידוע וברור לכל אחד מן הילדים, בעוד שהמורה שזה כל מה שהוא יודע ולמד להעביר, חסר אונים!

הדבר נובע מחוסר טפול נכון של המחלקה למחוננים בהכנת מורים ללמוד מחוננים, הכנת תוכנית למודים חדשה, שונה שתענה לצורכיהם ודרישותיהם של הילדים המחוננים. בעבר למדתי בבית הספר "גורדון" בחולון, צוות המורים בו היה מקצועי, כמו שלא ראיתי צוות מורים מקצועי כזה בחיי- תוכנית הלימודים מתקדמת ומתאימה למחוננים. אך עם המעבר לחטיבה נראתה ירידה, תוכנית הלימודים כמעט זהה לתוכנית הלימודים הרגילה, המורים פחות ברמה, ומרגישים שעמום ותסכול נוראיים- לעיתים מביא הדבר לידי הרעה של ממש במוטיבציה לעשות משהו- כל דבר...

אז לכל הנוגעים בדבר- תקחו לעצמכם את הזמן, תבנו מערך לימודי שמתאים למחוננים- לא סתם נכנסנו לכתה הזאת, תנו למחוננים לסיים בגרויות בי'-יא' הם מסוגלים... תנו להם אפשרות למידה מוקדמת באונ' הם יכולים ורוצים.

בתור בן אדם שבילה שש שנים דש(א)-בורד ו 12:21 | 14/02/04

בכיתת מחוננים אני חייב להגיד לך.

כיתת מחוננים זאת לא כיתה שבה נותנים לילד אפשרויות ופותחים בפניו "אופקים חדשים", זאת כיתה שבה לוחצים על הילד להיות "אינטיליגנט בכוח", דוחפים ספרות, מתמטיקה, אנגלית והכל בקצב יותר מהיר משאר הכיתות, ובאופן נורא מחייב. הלחץ לא מרפה כי לא מעיפים אף אחד מכיתת מחוננים, את לא תשמעי אף פעם את המשפט "הילדה שלך לא מתאימה" כי, מה לעשות, הכסף מדבר.

יכול להיות שהילדה שלך תחזיק מעמד, זה לא עד כדי כך קשה, אבל זה פשוט לא מומלץ, זה להפעיל על הילדה שלך לחץ מיותר, לגרום לה להעביר את כל הלימודים האינטנסיביים יותר אחורה, ופשוט לשים אותה במצב שסביר מאוד להניח שיגרום לה לאבד כל אמביציה ללמוד.

כשאני נכנסתי למסלול מחוננים הייתי תלמיד "חרוץ, מבריק ועם הרבה פוטנציאל" כמו כל אחד שנרשם לשם, עכשיו אני, ועוד חמש אנשים לפחות מתוך ה40 אנשים שהיו איתי בשכבה מפוזרים בבתי ספר אקסטרניים שונים, חלקם נאבקים לבגרות.

מעבר לזה, חשבת פעם על ההשלכות הפסיכולוגיות? הילדה שלך, חד וחלק, תגדל במסלול שמחנך אותה לחשוב שהיא יותר טובה מהשאר, ברור שאף אחד לא אומר את זה באופן מפורש, אבל אף אחד גם לא באמת צריך לומר את זה, נכון? הילדה שלך תלמד שמצד אחד היא יותר טובה מרוב האנשים, ומצד שני הכל יבוא לה בקלות, לא מעיפים ממסלול מחוננים. אמנם להתכחש ללימודים זה ללכת על חבל דק אבל העניינים התקציביים נותנים לך וואחאד רשת.

בקשר ליום אחד בשבוע אני לא יודע, זה דפקא עושה רושם של משהו שיכול לתרום.

הקפצת כיתה

עצה קטנה לכל ההורים ... מאת: ראובן ק.-

הגעתי לאתר הנ"ל במקרה ...אך מצאתי לנכון לנצל את הבמה שניתנה לתת עצה קטנה לכל ההורים שיש להם ילדים מחוננים . אומנם אינני הורה ...אין לי נסיון בכך ...ואני אף דיי צעיר אולם בכל זאת .... אז ככה ...נפל בחלקי ל"קפוץ" כיתה בצעירותי . מה שבזמנו היה נורא , נחמד . ( הפסיק מכוון ) . אין צורך להסביר למה זה היה נחמד ...אולם זה היה " נורא " מסיבה פשוטה . השיקולים לקביעת יעילותו של הצעד ( הקפצת כיתה ) לא תמיד עולים על השיקולים בויתור על הצעד הנ"ל . וזו בשל העובדה , שבד"כ השיקול העיקרי להחלטה על צעד מעין זה הוא בגרות שכלית של המועמד ולא תמיד נבדקת גם הבגרות הנפשית , שבלעדיה ספק אם הצעד ישתלם בטווח הרחוק. מה גם , שקשה מאוד לקבוע אם תהיה בעתיד בעיה במישור הנפשי .

עכשיו , לגבי למשל , מהרגע שקפצתי כיתה ( כיתה ד ) עד לכיתה יא בתיכון הכל נראה טוב ויפה ועדיין הייתי תמיד בין המובילים בכיתה . אולם בכיתה י"ב קרה הבלתי צפוי .

בדיוק בשלב הקריטי של הבגרויות הוברר לי שציוני הבגרות שלי נמוכים משציפיתי בשל העובדה שפשוט לא למדתי להם ( למעשה ..אף פעם לא טרחתי להתכונן למבחן כי לשמחתי הייתי תמיד מצליח בהם גם ללא הכנה ) .

בדיעבד , כיום , אני מסביר זאת בעובדה שכנראה ..באותו זמן ..מפאת גילי הייתי בשלב ה"מורד" ( לא השתתפתי בשיעורים בכיתה ..לא הכנתי שיעורים ולא התייחסתי ברצינות למבחנים ) . שלב שחבריי לכיתה חוו שנה קודם , אך לצערי אני חוויתי בשלב הכי קריטי ( בגרויות ) .

לפיכך , אילו ניתן היה להשיב את הזמן לאחור ..בוודאי שהייתי בוחר לא לקפוץ כיתה. יתרה מזאת , הייתי מאוד רוצה לראות את הצעד הזה מחוץ ל"תוכנית הלימודים". ישנם המון מסגרות אחרות שבהם אפשר לאתגר תלמיד מחונן בכיתה לא מאתגרת .

כמובן , ישנם גם הבטים חברתיים ש"בר המזל" יכול לחוות לאחר שהוקפץ כיתה (אני למשל , הייתי נמוך מאוד לגילי , קל וחומר לאחר שקפצתי כיתה ) .

לכן , אתם ההורים , שעומדים בפני החלטה דומה לילדכם ..שיקלו זאת בכובד ראש או לפחות שימו דגש גם על ההיבט הנפשי .

הקפצת כיתה לא פותרת (כמעט) כלום מאת: נצחיה-

מנסיוני ראיתי כי הקפצת כיתה נותנת שקט תעשייתי לחודשיים או שלושה שבהם הילד משלים את החומר הנלמד לאחר מכן הוא (או היא) מצליחים ללמוד בקלות מוציאים ציונים טובים וממשיכים להשתעמם בכיתה, בנוסף הם מבודדים מחבריהם ולומדים עם ילדים המבוגרים מהם וחכמים פחות מהם ולכן יש בעיות של קנאה, אי הבנה ועוד

בגיל ההתבגרות זה רק מחריף

אני קפצתי כיתה וזה רע לי מאוד מאת: אביב-

כשהייתי קטן הקפיצו אותי כיתה. לא למדתי בכיתה ה'. אולי זה בגלל שהלכתי עם חלק מהילדים האלה גם לגן הילדים, ואולי בגלל סיבות אחרות אבל אין לי כל כך הרבה חברים בכיתה החדשה, אחרי כמה חודשים שוב חזר לשעמם לי אבל אין לי אפילו עם מי לדבר

גברת נצחיה היקרה מאת: שוש-

לגברת נצחיה רציתי רק להביא לידיעתך כי ביתי הודלגה מכתה ד' לכתה ו' בדיוק בגלל בעיות חברתיות. עלי לציין שכבר בכיתה ג' כאשר נודע בכיתתה כי היא מחוננת התחילה מערכת קינאתית סביב השעון כולל הטרדות טלפון בבית הכאות מצד תלמידי הכיתה וכן כל מיני "חרם" למיניהם יום יום , דבר שגרם לילדה סבל בלתי, הפיך. אני האמא ביחד עם הבת פיתחנו דרך להתגבר על כך ולא תמיד בהצלחה. להעלות את הילדה לכיתה גבוהה יותר לא היה קל או פשוט שכן אין מנהלת ביה"ס , היועצת והפסיכולוג של ביה"ס לא היו מוכנים לכך, הם פשוט אנטי מחשש לבעיות חברתיות אך התעקשות הילדה ותמיכתי הביאה לכך שבסופו של דבר היא הוקפצה.

אני רוצה לומר לך שדוקא בכיתה ו' היא היתה מקובלת מוערצת ואהובה במיוחד על כל תלמידי השכבה ולא רק הכיתה. לכן אני מייעצת לך לפנות לגורם חיצוני למשל פסיכולוג חינוכי פרטי כי רק הם יעזרו לך (זה בתשלום פרטי) בכל זאת אל לך לחשוש. דבר נוסף הציונים לא ירדו אלא להפך משום ששם היא היתה בטוחה יותר ומוגנת ע"י מחנכת הכיתה וצוות המורים. אני מאחלת לך בהצלחה ויותר לבתך.

אפשרויות אחרות

חוויות מישיבה ליטאית (חרדית) מאת: הנחש המחונן-

הדבר הראשון בו נפגש המבקר בישיבה הוא תופעת ה"מפל"- מעין רעש עמום, שהולך ומתגבר עם ההתקרבות לאולם הישיבה, ואז, בפתיחת הדלת- רעש אדיר- מאות תלמידים יושבים באולם ומתווכחים אחד עם השני: איך מסוגלים ללמוד ברעש כזה?! מתרגלים.... לומדים ב-3 "סדרים" ביום, כל אחד נמשך כמה שעות רצוף- אין הפסקות, אבל ניתן לצאת ולהיכנס מתי שרוצים (אף אחד לא בודק אם אתה לומד- זאת האחריות שלך...). "סדר בוקר" מוקדש ללימוד בעיון- בהעמקה, אין לחץ "להספיק", ולפעמים מתעכבים על שורה אחת קשה או עמוקה וחשובה במשך מספר ימים. כולם, ילד בן 10 וראש הישיבה, מתמודדים עם אותו טקסט, שהוא לא פחות אזוטרי ולא דורש פחות יכולת חשיבה מופשטת מאשר טקסט מתמטי ברמת אוניברסיטה, וכל אחד מתמודד איתו לפי מיטב יכולתו ורמתו (רק לחשוב על החומות העצומות שמפרידות בין תלמיד בית ספר שלומד "חשבון" לבין הידע בחזית המחקר המתמטי, כאשר רוב רובן, כמו הבגרות למשל, הוא חסר קשר למה שבאמת עושים במתמטיקה, והיה משכנע כל תלמיד ממוצע לחשוב על מתמטיקה מה שתלמיד ממוצע חושב על מתמטיקה). בתחילת הסדר לומדים ב"חברותות"- בזוגות. כל אחד רשאי לבחור בן זוג המתאים לו, או להחליף את בן זוגו, ויש כאלה שמחליפים בני זוג כמה פעמים בשנה. אין הגבלת גיל- כל אחד לומד לפי רמתו והתקדמותו האישית, ניתן לראות אברך בן 30 לומד עם בחור בן 18 (אחד מביא ידע וניסיון, השני "להט נעורים"). יתרה מכך, ניתן לראות רב בן חמישים לומד עם ילד בן 10, שיכול להיות הבן שלו (ולפעמים הוא באמת הבן שלו), לאורך השנה- מבחינתו זה לא "בזבוז זמן", אלא ההשקעה הטובה ביותר (נכון שהוא לא צריך לעבוד, אבל לא זו הנקודה כאן). עם התקדמות הלימוד במהלך ה"סדר", זוגות שנתקלו בבעיה קשה בלימוד/ויכוח מתחילים לשאול ולפנות לחבריהם ולרב, ועד סיום ה"סדר" הויכוחים מתקיימים בחבורות חבורות של תלמידים, כמה מהן מתווכחות מסביב לרבני הישיבה ואיתם. בסוף הסדר יש שיעורים של רבני הישיבה, או של כל אברך שהחליט שהוא רוצה לתת שיעור באותו יום, וכל אחד נכנס לאיזה שיעור שהוא רוצה. אתאר את השיעור הראשון בו הייתי, שיעור של ראש הישיבה (שמאוחר יותר הבנתי שהוא שיעור אופייני ביותר)- השיעור התחיל בהרצאה של ראש הישיבה, סיכום השיעור הקודם ודיון במה שנלמד בסדר. השיעור המשיך, ושום דבר לא הכין אותי למה שעמד להתרחש- ראש הישיבה אמר איזה חידוש או דבר מוקשה לדעת התלמידים- ולפתע- הכיתה דמתה להתפוצצות וולקאנית- התלמידים קמו ממקומותיהם והתחילו לצעוק בקולי קולות על ראש הישיבה ואחד על השני- הוויכוח התנהל באינטנסיביות מדהימה, לא היה לי סיכוי לעקוב אחרי הטיעונים- פשוט הבטתי בפה פעור באחד התלמידים, תלמיד צעיר מאוד, שניהל קרב פינג-פונג מילולי של צעקות עם ראש הישיבה, כששניהם מדברים במהירות מדהימה- ממש יורים את הטיעונים, ועוד במבטא אשכנזי חזק... רק לדמיין את המחנכת שלי בבית ספר, שלא יכלה לסבול ביקורת ("חוצפפפפן!! אתה מתווכח איתי?!?!"), במצב כזה... מה היא הייתה עושה קודם- משעה את הכיתה, חוטפת שבץ או פשוט מתפוצצת על המקום? באיזשהו שלב בויכוח, היה נדמה לראש הישיבה שהתלמיד מעלה נקודה שהוא לא חשב עליה (אח"כ התברר שאין בה ממש), הוא רכן אל התלמיד ואמר "כן, כן, מה שאתה אומר זה..", ראו שהוא ממש שמח שהוא אולי עלה על משהו, וממש רוצה ומעודד את התלמיד לרדת איתו לעומק העניין- תלמיד שבאמת מצליח להפיל את החידוש של ראש הישיבה זוכה להערכה כללית (וזה קורה לעיתים רחוקות), ואם הוא עושה זאת שוב ושוב, אין ספק שהוא ב"מסלול הנכון"... ברגע שזה קורה, וראש הישיבה עומד על טעותו, הוא לא מנסה למצוא תירוצים דחוקים, או למשוך זמן עד לסיום השיעור- באותו רגע הוא אומר לו "נכון", סוגר את הספר ומסיים את השיעור.

אז נכון שקיימות המון בעיות חמורות ביותר במערכת החינוך החרדית (העובדה שכולם, כולל אלו שלא מוכשרים באמת (99%), מוכרחים ללמוד, פוגעת בסופו של דבר ברמת הלימוד אפילו ברמות הגבוהות ביותר), ונכון גם שלא הייתי רוצה להיות תלמיד שם (טוב נו, אולי קצת), אבל לא זו הנקודה.

העמקה

ישנן שתי גישות ידועות בחינוך מחוננים: האצה והעשרה, התקדמות מהירה "לאורך", או התפרשות "לרוחב". ההאצה הייתה הגישה המוקדמת יותר, והתבטאה ב"הקפצת כיתות", דחיפת הילד במסלול מסוים, "ריצה בחומר" - מעבר במסלול הלימודים הרגיל- רק בקצב מהיר בהרבה ובגיל צעיר. היא מזוהה עם סיפורים על המחיר הרגשי והחברתי, הפערים שנוצרו בין ההתפתחות האינטלקטואלית להתפתחות הרגשית, הכרחת הילד לממש את ציפיות ההורים, וסיפורים מזעזעים כמו של זה של סידיס, שגרמו לריאקציה קיצונית, לגישה הנפוצה כיום של ההעשרה: התפרשות לרוחב בלבד ולא לאורך, שאיננה מגדילה את הפער בין הילד לבין חבריו.

בגישת ההעשרה המטרה איננה ל"קדם" את הילד, אלא רק לחשוף אותו למגוון עצום של תחומים, התנסויות, "אופקים חדשים" ואפשרויות, על מנת ל"העשירו", בלי לכוון אותו כיצד להתקדם (ובכך "להגביל אותו"), וללא קשר לתחומי העניין האישיים שלו (אדרבא, אם הוא "נחשף" למשהו ש"הוא לעולם לא היה מתעניין בו", זה "הכי מעשיר"). גישה זו מתבטאת בהורים שמפחדים מכך שהילד יתקדם ויגדיל את הפערים בינו לבין חבריו, מוכנים להישבע לחבריהם שהם מעולם לא עשו דבר כדי לגרום לילד שלהם להיות מחונן, ונזהרים מ"דחיפתו" כמו מאש. התוצאה היא שהילד חסר אונים, הוא לא יודע מה לעשות עם כל האפשרויות הללו, בשבילו הן אינן אפשרויות פתוחות- הוא לא אדם מבוגר שמסוגל להתפתח או להתקדם במה שמעניין אותו ללא עזרה, או לעשות אינטגרציה של ההתנסויות, אין לו הכוונה, הכול "סתם", אוסף אינסופי של גירויים חסרי קשר או מבנה, אפשרויות בלתי אפשריות. בהתחלה הוא מתעניין, הוא סקרן, זה כיף! אחרי כמה שנים הוא הופך להיות אפאתי, מתוסכל, סף הגירוי והעניין עולה מאוד, אין לו הרגלי למידה ויכולת מאמץ לאורך זמן, הוא לא יודע איך להתמודד עם שעמום, ודברים שלא באים בקלות... במרכז ההעשרה הוא מעולם לא למד משהו באותו נושא יותר מסמסטר, מעולם לא התאמץ או עבד ברצינות, תמיד נתנו לו רק "טעימה" מכול תחום, הוא התרגל להיות פסיבי ולחכות למנה הבאה. הוא "הועשר" (בסביל).

גישת ההעשרה מתאימה מאוד ל"רוח הזמן", מבחינות רבות. אך יש גישה שלישית, נשכחת, שנעשה בה שימוש עוד הרבה לפני ש"הומצא" המושג החדש של "חינוך מחוננים" (כאילו לא גידלו אנשים בעלי כישרונות יוצאי דופן לפני אמצע המאה ה20...). יש מימד שלישי שבו ניתן להתקדם, חוץ מאורך ורוחב: עומק. העמקה איננה "דרך שלישית", פשרה בין הכיוונים הקודמים, אלא כיוון אחר לגמרי- במקום לרוץ קדימה, או להתפזר לצדדים, נשארים דווקא במקום- מתמקדים ברעיון, באתגר או בבעיה אחת, לאורך זמן רב מאוד, תוך כדי ניסיון להעמיק בה (יש דבר כזה!)- ללמוד עליה מכל בחינה אפשרית, לחשוב עליה שוב ושוב, לנסות לתקוף אותה מכל מיני כיוונים וזוויות (ולנסות למצוא נקודות מבט חדשות), לנסות להגיע להבנה חדשה ויותר בסיסית (ולנסח אותה...), לדפוק את הראש בקיר עד שנהיה בו חור, להגיע לתפיסתה ברמה גבוהה יותר (אלו לא רק מטפורות של המימד השלישי, כפי שיעיד כל מי שאי פעם פתר או התמודד עם "בעיה עמוקה"). מערכת חינוכית שכופרת במימד השלישי – אל לה להתפלא על השטחיות שלה.

געגועי לסדאם חוסיין מאת: עודאי-

בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה החדר האטום שלנו היה בחדר הספרייה- לא היה להורים שלנו מה לעשות מלבד לשמש כשני מורים פרטיים במשרה מלאה. אני זוכר את השבועות האלו כתקופה הכי אינטנסיבית מבחינה אינטלקטואלית שחוויתי אי פעם- איזו תקופה נפלאה!

האם זה נכון שהמפקחת אסתר בלשר פורשת? מאת: משה-

האם ידוע מתי זה יקרה? זו תהיה אבידה לנושא המחוננים. האם ידוע מי מחליף אותה?

אני מוכן להחליף אותה! מאת: הנחש המחונן-

אני אבטל את התוכנית של יום בשבוע!

אני אקח את הכסף ואדאג שלכל מחונן יהיה מנחה אישי. היכונו לתוכנית 4 הנקודות:

1. הם ייפגשו פעם בשבוע לחצי שעה.

2. הנחייה אישית לקריאה מודרכת, עבודות חקר, פרוייקטים ועוד ועוד!

3. זה יהיה בנושאים שהילד אוהב ולא במטרולוגיה!

4. שאר הכסף הולך לפעילות חברתית משותפת של המחוננים עד י"ב! טיולים! מוזיאונים! סיורים לימודיים! קומזיץ! דולפינריום! בתי אבות! סבבה!

ומי המנחה? איש מקצוע בתחום עניין שהילד בוחר, או מחונן בוגר שהוא סטודנט באותו תחום.

היכונו לרפורמה בחינוך המחוננים!

זו לא רפורמה- זו רבולוציה! מאת: לימור לבנת-

לעולם לא נבטל את ההוראה הפרונטלית- זו שיטה כל כך מוצלחת!

סדר העדיפויות הפגום של משרד החינוך מחבר/ת : סלע

מתוך תקציב של 24 מיליארד ש"ח לחינוך ב- 2003, 2 מיליארד ש"ח מופנים לחינוך מיוחד. לעומת זאת עבור ילדים מחוננים מקצה משרד החינוך בערך אלפית (!) מהסכום הזה: בסביבות 2-3 מליון ש"ח.

לא שאני טוען חלילה שהתקציב עבור חינוך מיוחד אינו מוצדק. כלל וכלל לא. אלא שיש משהו פגום בחוסר הפרופורציה הזו בהתייחסות לחריגים כלפי מעלה שבעצם אינם זוכים לכל התייחסות.

חוסר ההתייחסות המוחלט הזה לילדים מחוננים הוא אולי הדוגמה הבולטת ביותר של חתירת מערכת החינוך לבינוניות גמורה. בכל מערכת בה חותרים למצוינות, דבר ראשון מעודדים ומשקיעים במצוינים במערכת. מהשקעה במצוינים ייהנו לא רק אותם ילדים המוגדרים כ"מחוננים" אלא המערכת כולה. אי התייחסות לילדים חריגים כלפי מעלה מנציחה את הבינוניות המשגשגת.

(אולי בעצם אני מגזים מעט כשאני מדבר על בינוניות בכל הקשור למערכת החינוך. בינוניות היא מילה גדולה מידי. מערכת החינוך מזמן חצתה לה את גבולות הבינוניות כשהיא שוקעת כלפי מטה בקצב מסחרר. עד כאן הירידה היומית על מערכת החינוך)

ולמי שמפקפק בשאלה האם יש לילדים חריגים כלפי מעלה צרכים מיוחדים: אני אומר לכם בביטחון: כן, בהחלט! לפחות כשמדובר בשיטות חינוך מקובעות המכתיבות קצב אחד ושיטת לימוד אחד לכולם, מי שנפגע כתוצאה מכך הם בראש וראשונה אותם חריגים. ואיזה חוג מסכן אחר-צהריים אחד בשבוע (שגם הוא לא ממומן מתקציב משרד החינוך) זה לא הפיתרון לאותם ילדים שיושבים ומשתעממים בשיעורים שלא נועדו לקצב ההבנה שלהם, ומתבקשים לתרגל שוב ושוב (עיין ערך: שיעורי בית) חומר שכבר מזמן הבינו.

לאותם ילדים, ולמדינה בכלל, עלול להיגרם נזק משמעותי מחוסר התייחסות זה, וחבל.

כמובן שישנו גם פיתרון אחר: מערכת חינוך גמישה שמתחשבת בכל תלמיד בתור אדם שונה עם יכולות וצרכים שונים ומתייחסת אליו בהתאם. מערכת חינוך כזו לא הייתה צריכה להתייחס לילדים מחוננים בתור קטגוריה נפרדת. אבל זה בכלל חלום באספמיא.

הפן החברתי

קשה לי!!! מאת: ראובן –

אני ממש צריך עזרה קשה לי עם היותי מחונן כולם בבית ספר ממלכתי צוחקים עלי שאני משקפופר ויש לי שביל בצד אני מחפש בית ספר בו ארגיש כמו כולם

אנא תנו לי הצעות אחיי

חכו כמה שנים אמיר:

אני יודע שמה שאני אומר לכם עכשיו ישמע לכם אולי קצת אידיוטי, אבל אני עברתי את מה שאתם עוברים עכשיו ויש לי יכולת להסתכל כמה שנים אחורה...

גם אני הייתי ילד מחונן וגם אני סבלתי מהצקות, אפילו שהקפדתי להתלבש כמו כולם, הייתי שונה: עניינו אותי דברים אחרים ובכל זאת (יש להודות) הייתי פחות טוב בספורט ואולי גם בעוד כמה דברים שנורא חשובים בגיל 14.

עכשיו אני בן 29, אני עדיין פחות טוב בספורט אבל יש לי חברה לתוכנה שפתחתי יחד עם חבר, יש לי עבודה מעניינת שאני אוהב, יש לי המון כסף (גם אם אף פעם לא מספיק...) ויש לי הרבה דברים אחרים שאין לכל אלו שהיו מלכי הכיתה בכיתה ח' (כמו אפשרות להתעניין בכל מה שמעניין אותי ולא רק לעבוד כל הזמן בדבר טיפשי שמשעמם אותי).

וכן- גם הבנות כבר מזמן לא חושבות שאני לא מושך.

אז נכון: קשה להיות מחונן בן 14 ואולי גם קודם או אחר כך, אבל מאוד מאוד כייף להיות מחונן מבוגר, כשמשתנים סדרי העדיפויות אצל האנשים סביבך ויש לך יתרון משמעותי.

אל תתיאשו!!!

ילדה שמרגישה לבד מאת: אמירה-

אני אמא לילדה מקסימה בכיתה ה'. היא ילדה מחוננת נאה מאוד טובת לב וכל מה שניתן לבקש.

למרות שהיא די מקובלת בכיתה (לא מלכת הכיתה אבל בהחלט פופולרית) היא מרגישה נורא לבד ומרבה לדבר על הבדידות שלה ועל כך שאין לה חברים.

אמרו לי שיש עוד ילדים (דווקא מחוננים) שמעלים כאלו מחשבות. מישהו יודע על זה משהוא?

מה עושים?

מחסור באתגרים מאת: מיתר-

עבדתי בעבר עם ילדים מחוננים והייתי ילדה מחוננת בעצמי. לדעתי מקור הרגשת ה"בדידות" הוא מחסור באתגרים חשיבתיים, וילדים מחוננים, בעיקר בוגרים נפשית ויצירתיים, מרגישים (גם אם הם לא מודעים לזה או לא רוצים לדבר על זה) שהם לא מוצאים מסגרת חברתית או חינוכית שמתאימה לרמה שלהם.

זה יכול להופיע גם אצל משתתפים בקבוצת מחוננים יום בשבוע, כי הפעילויות של קבוצת אלה בדרך כלל מעבירות ידע ולא מאתגרות את החשיבה.

התכוונתי מרגישה בודדה מאת: אמירה-

הילדה שתארתי מרגישה שאין לה אף חברה או חבר, שאיש לא באמת מכיר אותה והיא לבד בעולם.

אולי... מאת: מיתר-

אולי יש לה חברים מסויימים אבל היא מרגישה שאין לה חברים ברמה שלה או חברים שיכולים להבין אותה.

גם אני מרגישה ככה מאת: דנה-

גם אני מרגישה לבד, ואני יכולה להבין על מה היא מדברת...

וזה לא קשור למספר האנשים שאני מדברת איתם או הולכת איתם בהפסקה. זו באמת הרגשה לא נעימה

גם אצלנו... מאת: נאוה-

גם הבת שלי, בת 9 בכתה ד', מתארת אותה תחושה. היה שלב שחשבנו שבכיתת מחוננים היא תרגיש יותר "שייכת" אבל ככל שהתעמקנו באפשרות הזו כך גילינו שבכיתת מחוננים הם ביחד...לבד.

גם אני, עוד אחת שמרגישה מאוד לבד... מאת: תול

אני ילדה בכיתה י', מחוננת לפחות בתחום מסויים.ישנו תחום אחד בולט, שבו אני מצטיינת. בכיתה ז' ו-ח' כבר למדתי את החומר לבגרות וקיבלתי 100 בכל המבחנים. בכיתה ט' הוקפצתי לכיתה י' במקצוע זה וגם שם קיבלתי 100 כמעט בכל המבחנים וידעתי את החומר לפני כולם. היום אני בכיתה י', המסגרת נגמרה מאוד משעממם לי.אין לי שום דבר שמאתגר אותי(מה גם שהמקצוע בו אני מצטיינת איננו מטופח כל כך במערכת החינוך. אני מאוד לבד, אין לי הרבה חברות ואני באמת בודדה.

The Darkness Lord ו 10:40 | 20/03/04

גם אני בהיותי מחונן עובר קשיים רבים בבית הספר...

כמה שהילדים צוחקים עלי, קשה בחיים, אבל מצד שני, אני מתעודד כי אני רואה שלהם עוד יותר קשה ממה שהם עושים לי, הם רק מנסים כאילו "להוריד" אותי רמה...

למשל, כל פעם שאני הולך לשיעור "דוברי אנגלית" (בכיתה נפרדת), כשאני חוזר- התיק שלי קבוע שוכב על הרצפה פתוח וכל תוכנו מפוזר בקצה השני של הכיתה, הדבר הזה מכביד עלי מאוד וכנראה שגם על ילדים אחרים.

כמובן, שעם מתנה אחת מפסידים אחרת; יש לי כשרון בשפות, מתמטיקה, ספרות ומחשבים וכל שאר הדברים שדורשים חשיבה וישיבה (לרוב), אך, לא קיבלתי את מתנת ה"ספורט" וה"כושר הגופני" כך שהסיכויים שלי להשתלבות בחברה מתו עוד ביום שנולדתי.

יש לי רק חבר אמיתי אחד שגר כשני קילומטר או יותר מביתי וגם הוא מחונן,

כך אנו יושבים על כיסאות מחדר האוכל ומשחקים במחשב וגולשים באתרים.

אבל, חבר אחד טוב לא יכול לחסות את הכאב ששכבת ז' אחת יכולה לגרום כשהיא ממש משתדלת...

הקפיצה הגורלית... מאת: רעות-

לפני שבוע, המנהלת שלי הציעה לי לקפוץ כיתה.

אני חטפתי הלם עמוק ביותר. כי אני בכלל לא למדתי, בקושי באתי לבי"ס ובגדול כל ההתיחסות שלי לביה"ס וכל מה שקשור בזה היתה זלזול נטו!

גם למסיבות וכאלה לא באתי - הייתי ילדה מאד מקובלת ובחברה עם המון חברים ובעצם אני שנאתי את כולם! ממש שנאתי. ומאד לא הרגשתי טוב עם עצמי. הרגשתי כאילו אני ילדה צבועה.

בקיצור - אני ממש לא יודעת מה לעשות, ההורים שלי גם מאד מסופקים אם זה המעשה הנכון. אני גם די מפחדת מהתגובה של הכיתה שלי ברגע שהם ידעו את זה. ובכלל זה דורש הרבה השקעה, הדבר הזה.

אני ממש מתוסכלת.

לליאת- הפן החברתי

חברת שווים למחוננים היא אוטופיה, לעומת זאת, מחוננים (כמו מבוגרים) יכולים לפעמים להסתפק ב"חבר נפש" אחד או שניים, ואפילו לחבר אמיתי אחד יכולה להיות משמעות עצומה. כתבתי ששמחתי לקרוא את ההצעה שלך, בגלל שפתחת דווקא בדאגה לצד החברתי: אני חושב שהבעיה החברתית היא הבעיה מס' 1 של מחוננים, ולא השעמום (כפי שנכתב כאן בעבר), ושרבות מהבעיות האחרות הן נגזרות שלה- למשל, אינני מזדהה עם "הקלישאה מס' 1" על מחוננים: הפער בין ההתפתחות השכלית לרגשית, כביכול בגלל מתן דגש רק על הראשונה. רוב הילדים המחוננים שאני מכיר הם ילדים רגישים ביותר או מודעים מאוד, וכפי שנכתב כאן, מחוננות היא בעיקר עניין של תכונות אופי ואישיות, ואין ספק שההתלהבות או המוטיבציה של המחונן הן חלק מהתפתחותו הרגשית והבגרות שלו (לא פחות מאשר של התפתחות ובגרות אינטלקטואלית). אני חושב שרוב הבעיות הרגשיות, שכמובן אינני מתכחש להן, הן תוצרים של החריגות החברתית, במיוחד בבית הספר, שמשלב את המסגרת החברתית עם זו הלימודית (זה לא מוכרח להיות כך!), וכך, חריגות לימודית הופכת במהירות לחריגות חברתית (או למעלה- המתנשאים למיניהם- או למטה). כלומר, עצם השונות של הילד מהסביבה - היא "מקור הרוע", ולא איזושהי פתולוגיה מהותית למחוננות של התפתחות פנימית "בלתי מאוזנת", שההורים כביכול תרמו לה ב"דחיפת הילד" בכיוון האינטלקטואלי והזנחת צרכיו הרגשיים (אריקה לנדאו). לעיתים קרובות, דווקא ילד שהוא "מחונן רגשית" ומתקדם מבחינה רגשית הרבה מעבר לבני גילו- ברגישותו, במודעות שלו, בבגרות המתבטאת בין היתר ביכולת להחזיק מוטיבציה פנימית לאורך זמן ושאר תכונות של "מבוגרים"- יתקשה להסתדר בחברת ילדים, ויפתח את הבעיות הרגשיות שאנו מכירים. לכן אני תמיד ממליץ על כתת מחוננים- בוגרי הכיתות הללו מתלוננים לעיתים קרובות על כך שחוץ מ"החברים הנפלאים" הם לא קיבלו הרבה מהעניין.... הם לא מכירים מספיק את סיפורי הבדידות והדחייה של מחוננים רבים שלמדו בכיתות רגילות, ולא מבינים עד כמה מסגרת לא מספקת מבחינה לימודית זה "צרות של עשירים". כנ"ל אגב לגבי "יום העשרה", שחשוב שההורים ידאגו לילד לחברים מהמרכז מבעוד מועד, כל עוד המסגרת הזו נמשכת, גם אם הוא עדיין לא מרגיש צורך בכך (בגיל ההתבגרות הוא ירגיש ועוד איך... אבל אז כבר המסגרת תיגמר) ויתגברו על הרתיעה שיש לפעמים כאילו הצורך בחבר מחונן הוא הודאה בכישלון חברתי בחברה "רגילה".

מאת: ליאת

מהניסיון הקצר שלי עם נושא המחוננות (שנתיים), אני פשוט מסכימה לכל מילה שכתבת. אנחנו משתדלים מאוד לפתח את הנושא החברתי, עם ילדים "רגילים" ויש תוצאות במובן שבני מאוד פתוח והוא עבר מרצון להיות רק לבד לילד שמבקש ביוזמתו חברת אחרים ומתלהב ממנה. בעיני, זה הנושא שהכי מדאיג, בשאר אני בטוחה שהוא יסתדר. הגננת אומרת שהוא ילד מקובל, אך ילד שבוחר להיות לבד הרבה. עם זאת, באינטראקציות חברתיות, חוגים וכו' הוא תמיד פעיל משתתף וזה מעודד.

אני חייב דווקא

שלא להסכים איתי... בחברה, אין הכוונה דווקא לחברים, אלא לסביבה החברתית של הילד- זו טעות להפריד בין בעיית השעמום לבעיה החברתית, מחוננים רבים מדווחים שלמרות שיש להם לא מעט חברים, הם עדיין מרגישים בודדים. לא כמות הקשרים היא החשובה, אלא איכותם- מחונן זקוק לקשרים בוגרים בהרבה ממה שמסוגלים בדרך כלל לספק לו בני גילו: קשרים שמבוססים על שיתוף רעיונות, תחומי עניין, התלהבות וסקרנות, קשרים שבהם הוא יכול לחלוק את מה שמייחד אותו, ולהתפתח ביחד, או בעזרת מישהו, ולא לבד. קשר עם מנחה או מורה (לאו דווקא במובן של מורה מבית ספר, אלא במובן של מורה אמיתי- שיכול להיות גם אח או הורה או חבר), שמאמין בו, ומקדם אותו, יכול להיות לא פחות משמעותי מ"קשר עם חברים". כלומר, יש חשיבות עצומה לקשר עם אנשים, ואין לצמצם זאת לקשר עם בני שכבת הגיל של הילד (דווקא מחוננים מסוגלים ליצור קשרים שפחות תלויים בגיל הביולוגי). אחד המחקרים המוקדמים המפורסמים ביותר על מחוננות בדק קבוצה גדולה של אנשים שהגיעו להישגים יוצאי דופן במגוון תחומים, והמשותף היחיד לכולם שנמצא היה שהם דיווחו על מפגש עם מורה מעולה כעל חוויה יוצאת דופן ששינתה את חייהם. בניגוד למה שאולי היינו רוצים לחשוב, "עולם הידע" איננו פתוח לכולם, הדבר הרבה יותר דומה למסורת שמועברת מדור לדור, באמצעות חניכה והדרכה, תוך הדגמת דרכי חשיבה ומתודות יצירתיות, ובהעברת תחושת כיוון, תעוזה, פתיחות ונונקונפורמיזם. וייתכן מאוד, שמי שלא פגש מורה כזה לא מסוגל להבין במה מדובר, ורוב המחוננים באמת לא זוכים לפגוש מורה כזה- יש כאן לא מעט אלמנט של מזל. וכמובן שבמרכזים למחוננים לא יצטטו לך את המחקר הזה... הסיבה שמלמדים שם בעזרת מורה מול כיתה, היא לא בגלל המחקרים, או בגלל שזו השיטה המתאימה למחוננים, אלא בגלל שזה הדבר היחיד שהמערכת מכירה- הקצאת שעות, תקנים, השתלמויות.. (המחקרים והרציונאליזציות באו אח"כ..).

דבר אחד אני יכול להבטיח לך (ותקראי את שפתיי..)- הבן שלך יתעלה על כל מי שהוא יפגוש עד גיל 16. כל השאלה היא מי הוא יפגוש עד אז.. וכמובן שאני מתכוון כאן למפגש אמיתי, משמעותי, כמו שתיארתי למעלה, ולא ללחיצת ידיים (שלא כמו במרכזי ההעשרה, שם מאמינים שאם נשים את הילד עם יצירת אומנות באותו חדר, זה יעשיר אותו. עצם ה"מפגש" יגרום לכך שהאיכויות של יצירת המופת יפעפעו בדרך פלאית אל תוך הילד, ש"מוחו הצעיר פתוח לגירויים".. בפועל, היא לא תאמר לו דבר, והוא לא יזכור דבר. ושימי לב שהטיעון הזה היה הרבה פחות חזק אילו היה מדובר בקריאת יצירת מופת ספרותית או הגותית- מה הפלא שדווקא "מפגשים" כאלה לא מספקים במרכזים...).

ולסיום, רציתי להציע להורים תרגיל מחשבה קטן, דמיינו את עצמכם כפי שאתם כיום, כלואים בגוף של ילד, ויושבים יום אחר יום בכיתה ד', לומדים שברים – אולי תוכלו להבין משהו מהשעמום האיום, בזבוז הזמן העצום, והבדידות שמרגישים מחוננים רבים בבית הספר (ולא שאני טוען כאן שהילד המחונן הוא "מבוגר קטן", בכלל לא, הוא ילד. אבל אני כן חושב שהמטפורה הזו הרבה יותר מוצלחת מאשר הדימוי הנפוץ, שגם חלק מההורים שותפים לו, של המחונן כילד שנושא על כתפיו איזה ראש עם מוח של מחשב על, דימוי שמנתק לחלוטין בין "הIQ של הילד" -אותה יכולת "יוצאת מגדר הרגיל", ולכן גם לא באמת מובנת ולא באמת מטופלת- ל"שאר" הילד). מי שאוהב ללמוד, סובל לעיתים קרובות מה"לימודים" בבית הספר הרבה יותר ממי שלא אוהב ללמוד, כי השעמום פוגע בו במקום הרבה יותר עמוק, במשהו שהוא אוהב ושהוא חלק ממנו, ולא רק כאיזשהו "עונש" חיצוני של "לשבת בבית הספר".

אז איך מחוננים עדיין לומדים ו ערפל מיסטי כסוף ו 19:44 | 07/03/04

בבתי הספר?

אני רצינית,לבזבז 12 שנה מחייך על ידע שהערך שלו מוטל בספק ושיכול היה להיות מועבר בצורה הרבה יותר מעניין ומאתגרת זה השיא של חוסר הרציונאליות.

• לא כולם, לא כולם ו נועה לביא ו 23:17 | 07/03/04

אבל הסיבות לכך הן א. חוק חינוך חובה. ב. הנורמה לפיה "חייבים לסיים בי"ס "...

אישית, אני עזבתי את בי"ס אחרי כיתה ט', ולו יכולתי הייתי עושה זאת עוד קודם לכן...

• בית ספר מיועד לבינוניים... ו *Ginny Weasley* ו 23:21 | 07/03/04

אנשים שהם מעל לממוצע, [או מתחת לו] לא מרגישים שייכים למסגרת.

-תיאוריה על רגל אחת-

שונאת ביצפר. שונאת להגיע למקום הזה

• נכון. ו סנדרין ו 14:58 | 08/03/04

סבלתי מזה נורא ביסודי, כיתה ה' בעיקר. עד שלמדתי שאני פשוט לא צריכה לחפש שם כלום. בבית הספר להיפגש עם חברים, לצייר, להקשיב כשמעניין - ואת מה שאני רוצה לעשות ולפתח, לשמור לבית.

בית ספר זה רע. משעמם לכל מי שהוא לא ממוצע, או לפחות לא *שואף* לבינוניות. כל פעם מחדש אני אומרת שהוא לא שווה את התסכול שלי .

• זהו, שהיה לי גם קשה בקטע החברתי.. ו *Ginny Weasley*

לא השתלבתי אף פעם, תמיד הרגשתי יותר בוגרת,

השטויות של האנשים בשכבה אף פעם לא עניינו אותי...

עכשיו בתיכון יש לי קצת יותר אנשים שאני מתחברת אליהם, אבל עדיין, זה לא המקום שלי

• *מזדהה* ו סנדרין ו 21:08 | 08/03/04

היו לי תקופות שהייתי ממש מנותקת מכל ה*שאר* . עכשיו יש לי את החברים שלי, ועם האחרים אני דואגת לשמור על מצב סביר, בתקווה שלא ימאס לי איזה יום מהשטויות שלהם.

למה? פשוט, יותר נחמד לבוא בבוקר ולומר שלום לאנשים, גם אם אני לא יכולה להיות כנה איתם. אני כל כך שונאת למצוא את עצמי משתנה כדי למצוא חן.

• אויש כן. ו *Ginny Weasley* ו 21:35 | 08/03/04

בשביל להרגיש יותר שייכת אני צריכה להתעלם מכ"כ הרבה דברים, להדחיק ופשוט להפוך למישהי שונה לגמרי ממי שאני.. זה מעצבן..

למה אני צריכה להשתנות? מי הם בכלל? בלאט. הישרדות, משו.

• עשו לעצמכן טובה ו נועה לביא ו 22:56 | 08/03/04

אל תשתנו, ואם אפשר, אל תישארו במסגרת הזאת בכלל... אין לה שום דבר להציע לכן, חוץ מפגיעה והרס.

הודעות מפורום הורים למתבגרים: שלום לכם, אני חדשה כאן

וזקוקה מאוד לעזרתכם.

יש לי בת שהיא בת כמעט 12. לדעתי, היא התחילה את גיל ההתבגרות שלה כבר בגיל 10 וחצי. מגיל 10 וחצי היא התחילה ממש להשתנות לי מול העיניים והלב נשבר לי מלראות את זה.

קצת רקע:

הילדה ילדה מחוננת. גם אובחנה ככזו במבחן של השירות הפסיכולוגי העירוני בעירנו. היא נמצאת בחוגים לילדים מחוננים ומצטיינת בבית הספר בלימודים. התנהגותית, היא ממש מתחת לכל ביקורת. מילדת קסם היא הפכה להיות מרדנית, חוצפנית ומעיזת פנים. היא מדברת באופן שקשה להאמין שחונכה בבית שלי כל חייה.

אני לפעמים עומדת ומביטה ולא מאמינה לאן נעלמה הילדה הנפלאה שלי.

הדבר שמאוד מטריד אותי בנוסף למה שכתבתי למעלה הוא, שהיא מתעניינת בכל השטויות ה"צפוניות" הטיפשיות שמעניינים בני-נוער רדודים. היא ילדה עם כושר ביטוי מעולה ואוצר מילים שאי אפשר לתאר. בגיל שמונה היא כתבה שני סיפורי ילדים שזכו בפרסים.

היא קראה עד לפני כשנתיים ספרים של אורי אור לב, ספרים של דבורה עומר, גם על בן-גוריון, בגין והרצל. קראה ספרים של אריך קסטנר ויאנוש קורצ'אק. בשנתיים האחרונות לדעתי היא קראה חמישה ספרים. כולם "הארי פוטר"...

היא מסרבת לקרוא. טוענת שקריאה משעממת אותה. היא תקועה במחשב כל היום, על צ'אטים עם בנות ובני הכיתה שלה. רוקדת ג'אז בחוג ובלהקה, מורידה שירים בקאזה, מקשיבה לבריטני ספירס וכל מיני כוכבות פופ צעירות וחצי עירומות..., מעריצה את לובה מארץ נהדרת ומעריצה קיצונית של מרי-קייט ואשלי, התאומות אולסן, שמככבות בקומדיות אמריקאיות טפשיות.

מה קרה לה? נסתם לה המוח?

הגעתי איתה כבר להסכם שתקרא רבע שעה ביום ספר. רק רבע שעה כדי לנסות לחזור לחווית הקריאה. אמרתי לה שאני חושבת שזה יוסיף לה המון לדמיון, לידע, לשפה. היא לא מצליחה כמעט לעמוד בהסכם.

מה דעתכם על מה שכתבתי? האם הכול מוכר לכם? האם יש סיכוי שזה יתהפך מתישהו חזרה? האם בעצם עליי להשלים עם זה שבתי תהייה עוד אחת מהטיפשים האלה שמראיינים בטלוויזיה אחת לכמה זמן כדי להראות איזה בור הוא הנוער שלנו. שואלים נערים ונערות מי זה אלתרמן, מי זה עגנון, מי היה הרצל או בן-גוריון, מה הן המילים של "התקווה", והם מחייכים במבוכה ולא יודעים...?

האם זה מה שיהיה?

סליחה ששפכתי עליכם מגילה אבל זה מעיק ומעציב אותי כל כך.

תודה על כל עזרה ותגובה שתתקבל מכם,

• אל תתעצבי- הכל מוכר לנו- ו גליה12 ו 18:36 | 14/02/04

זה גיל ההתבגרות-נקודה...

אני לא רואה לפי הספורים שלך שהבת שלך עושה דבר אחר מכל מאה אלף בנות אחרות בגיל הזה...

הגיל שבו הכי חשוב להיות IN להיות כמו כולם- להיות מקובלת- מוזמנת למסיבות- להתחנחן לפני הבנים הכי שווים

זה נפלא לקרוא גם אני הייתי "תולעת ספרים" ואני חושבת שאוהב ספר אמיתי לא שוכח את אהבתו לעולם- היא תחזור לזה ..מתי ? לא יודעת

אבל כיום בשיחת בנות- הרבה יותר קל ונעים לדבר על לובה או על כוכבים של קומדיות אמריקאיות מטופשות- מאשר על ספרים של דבורה עומר (שאגב ולא שייך כלל וכלל- לא נחשבת בעיני כספרות מופת)...

ובקשר לחוצפה ולהתנהגות דומה- זה חלק מההתבגרות- אבל פה את צריכה לשים לה גבולות ברורים- בנוסח "אצלנו בבית לא מדברים ככה" "אצלנו בבית לא עושים ככה" וכו'...

דיבור שנכון שבינה לבין חברותיה-אינו נכון עם ההורים....

• יש לי קיר עם שקע, מרוב שאני דופקת ו גלי® ו 20:36 | 14/02/04

את הראש בו...

:)))))

עזבי שטויות..

שלי בת 14.5, והיא מתחילה לחזור להיות בנאדם שוב...

חזרה לקרוא, התחילה לכתוב,אמנם לימודים היא מעולם לא אהבה, אבל...

קחי נשימה ארוכה, זה עובר...

על סף היאוש ו gitcat ו 12:26 | 02/09/02

היי לכולם,

קודם כל איזה יופי שמצאתי את הפורום הזה, כך שאולי אני לא ארגיש כל כך לבד במערכה.

שנית, אציג את עצמי : שמי זהר, בת 45 נשואה + שלושה : בן (25) בת (14) והתינוקת (12) + 5 חתולים (גמיש)

הבעיה הבוערת היא עם הבת האמצעית. מה שעברתי עם הבן בגיל ההתבגרות שלו כנראה היה רק הפרומו להצגה האמיתית שהיא מעניקה לי.

מור אובחנה כילדה מחוננת ולמדה במסגרת מחוננים עד השנה (ח´). השנה החליטה שלא להמשיך בזה ואין לנו ויכוח איתה בנושא. הבעיה שהיא לא מוכנה ללמוד בכלל. דווקא ללכת לבית הספר היא אוהבת , למטרות חברתיות בלבד. גם בבית שום דבר לא מעניין אותה חוץ מהחברים והטלפונים וכל דבר אחר שקשור לעצמה ולאינטרסים שלה. היא התחילה להיות מאד חצופה כלפינו ובאחותה הקטנה היא פשוט מתעללת (מילולית ונפשית). היא מסרבת לשתף פעולה עם כל דבר שלא מתיישב עם התועלת האישית שלה. החדר שלה נראה כמו מזבלה והיא לא מרשה לי להיכנס ולסדר ולנקות. בנושא האוכל גם יש מאבקים אין סופיים כי ארוחות זה בזבוז זמן משווע בשבילה ומפריע לדבר בטלפון.

האם אני סתם היסטרית או שבאמת אני מאבדת שליטה?

• חתולים מספר לא סופי.ו אחותו של שקספיר ו 15:00 | 02/09/02

כמה צרות בבת אחת בילדה אחת.

אנסה , רק אנסה להתייחס לחלק מהן.

זה שהיא לא רוצה ללמוד -ברור לגמרי.

מ ש ע מ ם לה ללמוד.

יש לי ילד אחד כזה(אולי מצאתי שידוך, בן 15 כמעט ,מקסים,גומות חן, עיני ים...)

לא לומד בבית ספר.

כן נמצא שם. אבל לא לומד.

שנה שעברה דילג על ה"יום בשבוע" של בית הספר למחוננים, בקיץ בחר לצאת לקייטנה של המחוננים ולכיתה ט- החליט בכל זאת להיכנס לבית ספר הזה.

משמע, כל החלטה היא הפיכה וחברתית בעיקרה.

התפיסה המקובלת כי ילד מחונן אינו בעיה של המערכת.

הוא בעיה אמיתית.

בדיוק כמו ילד עם ליקויי למידה.

רק שהנושא הזה לא מטופל ולא מתוקצב. זה לא מפריע בכיתה למורה בשגרת יומה.

היות ואני כבר "בוגרת" ילד אחד, מחונן, ששרד את המערכת עם ציוני בגרות סבירים בלבד, אבל עושה חיל בצבא בינתיים.

אני לא הייתי מוטרדת במקומך בעניין הלמידה.

שנית- בנות בנות בנות

איזה כייף שיש לי בעיקר בנים,אבל ילדה אחת בת 13 שעושה לנו את התרגול האמיתי של להיות ילדה מתבגרת.

אני מכירה מצוין את הפרומו, עבר לא רע.

אבל הסרט הזה מתיש אותי.

כן, היא מחוברת לטלפון

היא כועסת שמישהו רוצה לראות משהו חוץ מהקטנטנות ויתר שטויות שלה.

היא נובחת על האחים הצעירים שלה

היא מייללת כשהאחים הגדולים מבקשים משהו.

אבל כל עוד היא לא מקרקרת ומגעגעת -אז אנחנו שורדים.

אבל-

מילה אחת מציקה לי- שליטה, מאבק וכו..

שתיכן נאבקות על שליטה

לא בזבוז אנרגיות?

• אש"ש, לגבי ההבדל בין ...ו AYELET1 ו 16:50 | 02/09/02

ילד לקוי למידה לבין ילד מחונן-

הרי ילד מחונן, עם כל הבעייתיות , סיכוייו גבוהים להפוך לאדם מתפקד, עצמאי, שאינו נסמך על שולחנם של אחרים (כי אין לו ברירה).

אצל ילד לקוי למידה, פעמים רבות ההבדל בין הסיכוי להפוך לאדם מתפקד או לאדם שאינו עצמאי, זו מידת ההשקעה בגיל הילדות.

• דנו כבר בעניין, יותר מפעם אחת ו אחותו של שקספיר ו 17:35 | 02/09/02

כל אחד רואה מנקודת המבט שלו, את חצי הכוס הריקה שלו.

ילד לקוי למידה שלא ילמד- יהיה אדם מתפקד בדיוק כמו אותו מחונן שלא ילמד.

שניהם יהיו רחוקים ממימוש הפוטנציאל האישי שלהם.

לסבר את הדעת ולהבהיר-

אין קשר בין כישורי למידה והיותו מחונן!!!

יש לא מעט מחוננים למשל באוכלוסיית הילדים הסובלים מתסמונת הקשב.(ADHD). מחונן אינו אומר, ילד עם יכולת למידה גבוהה-אלא מידת אינטליגנציה נמדדת גבוהה.

לשניהם חשובים הלמודים כדי לקדם את עצמם בחיים, ללמוד מקצוע אקדמאי וכן הלאה.

מאידך שניהם יכולים להיות פונקציונלים ולתפקד בחברה (משמע לעבוד בעבודה שמביאה משכורת,גם אם היא נטולת כישורי אינטליגנציה), להביא משפחה, וכן הלאה-כל המדדים הנלווים.

הראיה החברתית הפופוליסיטית שאלו "צרות של עשירים" אינה נכונה.

כי ילד מחונן שלא מקבל את ההשקעה הנכונה בילדות, יכול לפתח תיסכולים, קשיים חברתיים, קשיי למידה כמובן ועוד.

ומתוך כך ומתוך החריגות של אלו ואלו במערכת "ההשכלה ", שניהם צריכים לקבל מענה .

• אש"ש - אהבתי, קניתי ו אורית א.ס. ו 18:37 | 02/09/02

ואני חושבת שכשנגיע עם בן לגיל המגעיל

אפנה כדי לקבל עזרה מבעלת ניסיון (בן הוא מחונן בן 11.5 בכתה ו´ שעדיין מעוניין ללמוד - לסירוגין ורק מה שמעניין - על כל השאר יש קרבות הישרדות).

• על מחוננים, בנות וצרות אחרות ו gitcat ו 06:30 | 03/09/02

בוקר טוב לכולם (כן,כן, שש בבוקר ואני בעבודה..)

אז ככה, בנושא המחוננים אין לי בעיה עם הילדה. תרצה תאכל לא תרצה לא תאכל. גם ככה היום בשבוע הזה גרם לדי תסבוכות בעיקר עם מורות בית הספר הרגיל ששמו רגליים או פשוט כעסו שהילדה "מפסידה" שעות לימוד אבל חלילה לא היו מוכנות להקדיש לה 10 דקות של הפסקה להשלמות. לגבי הלימודים בכלל, הילדה מצליחה "למרוח" את המורים כך שהם מאמינים שהיא יודעת את החומר בלי להשקיע מאמץ מינימאלי או אפילו לדעת על איזה נושא לומדים. השנינות שלה יחד עם העיניים התמימות מצליחים לעשות את העבודה. וכאן גם אנחנו, ההורים, נכנסים לתמונה. היא מצליחה פשוט לעייף אותנו. קצב החיים שלה מטורף לגמרי ואני מרגישה שאני פשוט מאבדת כל מסגרת ולו גם הגמישה ביותר. וזה לא כמו שאמרת, אא"ש יקרה - אין לי מאבקי שליטה איתה - כבר מזמן הודיתי שאני לא יכולה עליה.

תגובות לחיבור "מבחר עצות להורי מחוננים"

החיבור "מבחר עצות מועילות להורי מחוננים" פורסם במספר פורומים: האוניברסיטה הפתוחה, מנסה (בהם הוספה בקשה לסיוע בפתיחת פורום בנושא בתפוז), חינוך לגיל הרך, מחוננים זה בעעע (יש פורום כזה). התקבלו גם תגובות בדוא"ל. פורום מנסה שינה את שמו לאחר פרסום החיבור לפורום "אינטליגנציה ומחוננים".

הערות על הקובץ מאת: אמא-

אעביר את הערותיי טיפין טיפין.

הערות על סעיף "מקורות הדרכה אחרים". הייתי מוסיפה גם פירוט של ספרים באנגלית. אם יורשה לי לנחש הורים לילדים מחוננים לרוב קוראים אנגלית היטב.

הערות על הסעיף "אבחון": יש בסעיף הזה הנחה סמויה שלמעשה ההורה יכול לאבחן בעצמו אם הילד מחונן. אם הילד מחונן מומלץ להכינו לבחינה. או הילד לא מחונן מומלץ לא להכינו. כלומר מה שאתה כותב למעשה שעם הכנה מתאימה גם ילדים לא מחוננים יכולים לעבור את הבחינה. ובלי הכנה ילדים מחוננים עלולים לא לעבור אותה.

במילים אחרות הבחינה היא לא כלי איתור מתאים.(אגב זו גם דעתי). לדעתי סעיף זה דורש שכתוב.

הערות נוספות במועד מאוחר יותר.

המשך תגובות

כפי שעולה מדבריך ההגדרה שלך למחוננות שונה מההגדרה של משרד החינוך למשל. אני הייתי נותנת לזה מקום מרכזי בקובץ.

זאת הייתה נקודת הפתיחה שלי במידה שהייתי כותבת ספר למשל.

תרומה ייחודית נוספת יכולה להיות מהרחבת קהל היעד. אם המחוננות זה לא משהו מולד, הרי שהעצות טובות להורים באופן כללי.

שלישית העצות שלך נותנות פתרון גם למעוטי אמצעים, הורים מובטלים וכד'. הייתי מדגישה נקודה זו.

ואחרון אחרון חביב, אולי בגלל גילך הצעיר לא נתת דעתך לצרכים שהמסגרות השונות ממלאות אצל הורי המחוננים. הרי בוודאי שמת לב שיש פרופיל מסוים להורים. לדעתי המסגרות השונות קמו כדי לענות על הצרכים של ההורים(צרכים חברתיים ופסיכולוגיים) וההורים ימשיכו לדחוף את ילדיהם למסגרות אלו כי זה פותר המון בעיות להורים.

ראשית שכחתי לציין כי כדאי להמחיש את דבריך בעזרת דוגמאות ממשיות.

שנית, לדעתי קשה לשנות את דעתם של הורים לא בגלל שהמסמך שלך לקוי אלא בגלל סיבות הקשורות לטבע האנושי ולצרכים שהמסגרות העכשוויות ממלאות - צרכים של ההורים.

למשל, וודאי לא תופתע אם אביע את הערכתי כי בין הילדים הנשלחים למסגרות העשרה יש המון ילדים שהוריהם עוסקים במחקר ועסוקים מעל הראש. להורה כזה מסגרות ההעשרה זה פתרון נהדר. תמורת סכום של חוג הוא מקבל אשליה שהוא משקיע בילד מבלי לעשות דבר.

זה נותן נושא לשיחה במפגשים חברתיים חפוזים הרי רוב הזמן מוקדש לעבודה. הוא אינו ממש חייב להתעניין במה שקורה שם. יש לזה יוקרה וכו'.

ההורים שמאוד עשויים להיעזר בעצותיך הם אלו שמסיבות כלכליות או אחרות לא יכולים להכניס את ילדיהם למסגרת כזו.

אני מסכימה איתך שההצעות שלך הן הרבה יותר מועילות מהמסגרות הקיימות.

אדגים לך באמצעות דוגמא. אתה נותן דוגמא לפעילות ביום העשרה: יפנית, כימיה, ויחסים בינלאומיים. הייתי מוסיפה שמה שנשאר לילד בראש כעבור X שנים זה שלום ובוקר טוב ביפנית ו.... לעומת זאת אם מתמקדים לאורך כמה שנים במספר מצומצם של נושאים למשל לימודי יפן אפשר ללמוד את התרבות, להבין חדשות שקשורות ליפן וכו'.

אם אפשר הייתי נותנת דוגמא לילד ספציפי שהוא דוגמא מייצגת למסלול אחד והייתי מספרת איזה קורסים הוא למד ומה בעצם נשאר לו בראש.

אתה מעוניין לעזור להורים למחוננים.

אם אימוץ הצעותיך כרוך בשינוי דרסטי באורח חיים הסיכויים שהורים יעשו זאת קלושים.

הורה שכבר מיישם הצעה מסוימת(כגון דיבורים דיבורים דיבורים) אינו זקוק לעצה.

לעומת זאת הורה שמעוניין ליישם זקוק להדרכה יותר קונקרטית מתובלת בדוגמאות.

הטקסט שלך הוא טקסט עיוני. קשה לרוב האנשים להפנים ולעשות שימוש בטקסטים כאלה.

תגובות בפורום מנסה

• נשמח לסייע ו יוסי99 ו 23:24 | 28/02/04

אך כמובן שמעבר למסמך (המעניין וממצה יחסית), יש צורך בתוכן ממשי - על איזה צורך הפורום בא לענות ?

רוב העובדות הידועות מסוכמות במסמך הנ"ל.

לצערי - מנסיון, ה"מערכת" (משרד החינוך) לא פתוחה להצעות ושינויים. כמו כן - הורים מכירים את רוב העובדות הנ"ל, ונוטים להתעלם מהן ופשוט לדחוף כמה שיותר את הילדים (ובכך לגרום נזק), בין אם במודע ובין אם שלא במודע.

אגב, באופן אישי התוספת הכי חשובה שחסרה למסמך:

בעיה של חלק קטן מהמחוננים, כאלו שלא נכנסו להתניה התרבותית הרגילה (פעילויות למחוננים מגיל 8, הכוונה מתמדת להישגים קיצוניים וכו), ו/או לא התנסו במסלול הרגיל של נידוי חברתי - תגובה באמצעות לימודים,

היא שהם לא מורגלים במאמץ, ובלמידה מסודרת. אני משלם עד היום מחיר יקר באוניברסיטה, בשל העובדה שמגיל 6 עד גיל 18, כמעט מעולם לא נדרשתי להשקיע מאמץ אמיתי לצורך השגת מטרה לימודית.

נוצר מבנה נפשי לא בריא, פחות בוגר אם תרצה - של רצון בסיפוקים מיידיים. בניגוד למצב הרגיל של אנשים כאלו (שבד"כ לא התבגרו, ולכן לא שולטים בדחפים שלהם), כאן יש שליטה בדחפים, אך הבעיה היא שסף הגירוי האינטלקטואלי מאד גבוה, וקצר טווח.

במלים פשוטות: עד שאני מבין את העקרון, זה מאד מעניין אותי ואני מוכן להתאמץ. מרגע ש"פיצחתי" את הרעיון באופן כללי, אין סבלנות וכוח להכנס לפרטים, והרבה יותר מושך לנוע אל עבר מושא מאתגר חדש.

לא ידוע לי על ספרות בנושא וכיו"ב, ואני יודע שזה מצב לא נפוץ במיוחד - אבל זאת בעיה קיימת שצריך מאד להזהר ממנה.

• עוד תוספת למסמך, בעצם יוסי99 ו 23:28 | 28/02/04

יש התייחסות רק לגישה אחת הנהוגה במשרד החינוך (הפחות מוצלחת, בעיני רבים) - האצה.

לעומת זאת יש צורך להבהיר כי במסגרת "כתות המחוננים" הרוב המוחלט בארץ, נוהג דווקא בשיטה השניה, והיא העשרה. בד"כ זה בא בצורה של שילוב הרצאות אקדמיות מכל מיני תחומים, דבר שמועדף על פני יצירת מסגרת לימודית מואצת לבגרות או לתואר ראשון.

אגב, גישה זו פוחתת עם הזמן לאור לחץ של הורים ותלמידים - שרוצים בעיקר לרוץ קדימה (אע"פ שזה כמובן עשוי להזיק בהיבטים של עיצוב אישיות), וכיום גם היכן שיש העשרה משלבים אפשרויות מסוימות של האצה (לימודים באוניברסיטה הפתוחה, למי שרוצה, למשל).

• כמה דברים Sirotnikov ו 20:22 | 28/02/04

ראשית, המסמך הנכתב מכיל מספר שורות על מסלול איתור של חמ"ן בצבא, אשר מהווה בעיה מבחינת בטחון המידע ועלול בפוטנציה לפגוע בבטחון המדינה. המסלולים של שחקים וביחוד המסלול המדובר הם מאוד מאוד מסווגים, והפירוט של מידע הקשור אליו, לכאורה, מהווה עבירת בטחון מידע, בין אם הוא נכון או אם לאו.

שנית, אני מאוד ממליץ על הוספת שני דברים (שאני אפרט בהודעה אחרת)

:

ראשית, לתת יותר משקל ופירוט לכיתת מחוננים ולתרומה החברתית הרבה. (הייתי בכיתה כזו בליאו באק בחיפה). נכון שהכיתה תחרותית, אך הדבר מתחיל לצוץ רק בתיכון ואז אפשר לעבור מהכיתה לכיתה רגילה, מכיוון שרוב המקצועות נלמדים במגמות חוץ כיתתיות ממילא.

שנית, לתת יותר מקום לשילוב החברתי של מחוננים, במיוחד בסוף החטיבה ובתיכון.

כמישהו שלא היה חלק משום מסגרת, לדעתי החשיבות שבמסגרת חוץ לימודית כגון הצופים או האוניברסיטה הפתוחה מאוד גדול. נכון שהפער בין הצופים לאוניברסיטה ענקי - אבל שניהם תורמים רבות לפעילות החברתית.

כמו כן מומלץ להרבות בפעילות חברותית במסגרות שונות שביה"ס מציע ומחוצה לו. הפעילות החברתית מהווה מכשול גדול בחייהם של מחוננים רבים.

ארחיב יותר בעוד מספר שעות.

• הפסקה על מודיעין בלמ"סית לחלוטין lepidus ו 23:13 | 28/02/04

ובלאו הכי לא חושפת שום מידע רגיש

• כמה הערות ..ו פלטרון ו 22:52 | 28/02/04

היי אלי ,

אני בן 23.

הנה כמה נושאים שלדעתי כדאי להתמקד בהם מעט יותר במסמך שצירפת -

1. בדידות של מחוננים. במסמך תיארת בעיות פסיכולוגיות נפוצות, ותיארת בקצרה בדידות ( הצעת להשיג חבר מחונן - רעיון שנשמע מעולה ).

כדאי להדגיש קצת יותר על תמרורי אזהרה .

נראה לי שהרבה הורים מסתפקים ב- "הילד חי אוכל נושם ומביא ציונים טובים - אז כנראה שהכל בסדר " .

( יש לי דוגמאות טובות - לא משהו שאפרט מעל גבי פורום ! )

2. קשיים חברתיים ( כן - אני יודע שזה מאוד דומה ל-(1) ) .

ובכל זאת .. נראה שזה הנושא היחיד שעולה לי בראש כרגע.

3. אני מרגיש שהעצה הכי טובה שאפשר לתת להורים לילד מחונן היא - דברו אם מבוגר שהיה ילד מחונן .

העצה הכי טובה עבורך היא - דבר עם ילדים שהיו מחוננים. תגיד להם - מה הפריע לכם כילד. אני בטוח שהקבוצתיות תניב כל-כך הרבה נושאים שמהם ניתן ללמוד רבות.

כמו שאמרת - מחוננות לא נעלמת עם השנים ( אהבתי את המשפט )

4. כילד - החיים מתחלקים לשניים . ביה"ס , ואחה"צ . זו המסגרת .

אני חושב שהלקח הלא נכון שהרבה לומדים הוא .. שלא מבינים אותם. אז הם לומדים לשתוק ולא לשתף.

אגב - זה מוזר (ומעניין) , אבל רוב האנשים בפורום זה מתלוננים על בדידות כדבר שהציק להם בילדות.

אני חושב שזה חשוב להתמקד בנקודה זו.

להסביר לילדים להורים מחוננים - הילד שלכם, הרבה הרבה יותר בודד ממה שנראה לכם. הוא אולי מסתובב עם חברים, אבל גם איתם הוא מרגיש שונה.

( לכן כתבתי שעצתך להתחבר עם ילדים מחוננים נראית לי ממש מעולה )

אשמח לשמוע ממך - במסגרת מה (או עבור מה ) כתבת את המסמך ?

הוא ממש מעולה .

• ילדים מחוננים במיוחד MelodicTruth ו 00:14 | 29/02/04

הייתי אומר שזה אחד מהתחומים היותר מוזנחים. במיוחד כאשר החברה מצפה מאותם אנשים להיות "ג'ון נאש", ובסופו של דבר רובם מתאימים יותר להגדרה של "ג'ון דו". מדובר באחד מהחטאים היותר גדולים של החברה, שבמקרה הטוב מוציאה אנשים כמו היונבומבר, ובמקרה הרע מפסידה אלפי "אינשטיינים". הבעיה באיתור של אותם ילדים נובעת הרבה פעמים מהעובדה שהם נאלצים להסתיר את הכישורים שלהם מתחת לפני השטח, מכיוון שהחברה ברוב המקרים לא יודעת איך לבלוע את התופעה.

• בהמשך להודעתו של פלטרון nati012 ו 00:53 | 29/02/04

אנוכי, בעוונותיי, ילדה מחוננת. הוקפצתי מגן חובה לכיתה ב', שם כבר עברתי מבחנים לביצפר לילדים מחוננים בשם "אופק" הנמצא בירושלים. "אופק" הוא מקום אליו מגיעים יום בשבוע, במהלך שעות הלימודים (כן כן, מפסידים ביצפר) ללמוד דברים בנושאים וברמה שילדים בכיתה ג' לא היו מגיעים אליהם בשום צורה אחרת. זו מסגרת הנמשכת עד כיתה ט', למי שרוצה. הרוב למיטב זכרוני פרשו בסוף ו'.

"אופק" היה בשבילי אי של שפיות. כמי שהייתה אאוטסיידרית בעליל בביצפר יסודי, זה היה מקום לברוח אליו ולהסתכל לאנשים בגובה העיניים. להורים שמתלבטים אם לשלוח את ילדיהם למסגרות מחוננים אלה או אחרות אני אומרת, מבקשת, מתחננת - שילכו. אין לכם מושג כמה זה תורם, מפתח, מעשיר ובעיקר גורם לך להרגיש נורמלי ולא חריג בצורה שלילית. מסגרות כאלו מאפשרות פיתוח היכולות של הילד וכך גם לא מתנוונת המחוננות שבו.

כמו כן, מאוד מאוד חשב, מעבר למסגרות היום יומיות, להיות קשובים לילד. מחוננים הם more likely לפתח הפרעות נפשיות (נתון סטטיסטי בדוק) בגלל, הממ, הבנה אחרת של המציאות (תיאוריה של ענת). חוסר תשומת לב (ולא שאני מזלזלת באיכפתיות של ההורים ובהיותם קשובים לילדים שלהם, אבל לא תמיד מצפים מילד בן 10 שיאובחן כסובל מדיכאון קליני) יכול לגרום נזקים רבים.

זה הכל, נראה לי. מקווה שעניתי לשאלתך.

ענת

• .ו *Ginny Weasley* ו 14:07 | 29/02/04

מכתה ג' עד ח' הייתי במסגרת של יום העשרה שבועי למחוננים,

וזה היה באמת המקלט שלי, מקום שבו מבינים אותי, ומדברים על דברים שמעניינים אותי ובכלל... חברה אחרת.

להורים שמתלבטים- מסגרות כאלה זה ה-דבר בשביל מחוננים וילדים מוכשרים בכלל.

ובקשר להפרעות הנפשיות של המחוננים- תוכלי להסביר על מה מדובר?

• בתור אמא לילד מחונן פנינת-החן ו 08:35 | 29/02/04

בתור אמא לילד מחונן (היום בן 28)

יכולה להגיד שהטעות היא להקפיץ ילד כיתה.

היום בעידן המיחשוב,אם הילד משתעמם בכיתה

שיעסיק את עצמו,(בזמנו אמרתי לבן שלי שיביא

ספר ויקרא,ויקדם את עצמו)

לדעתי היום המודעות גם במשרד החינוך לנושא

של ילדים מחוננים,גבוהה יותר מאשר היתה פעם.

בזמנו כאשר התכתבתי עם כל מיני גורמים במשרד החינוך

כולל עם שר החינוך אז עם יצחק נבון

נפתח חוג העשרה לילדים מחוננים.

חוגים כאלה היו קיימים גם במכון ויצמן.

וגם ניתנה ההזדמנות לילדים אם אני זוכרת נכון

להשתלב בקורס באחת השלוחות של האוניברסיטה.

ואצטט משהו מדבריו של בני אז:"תנו לי להיות ילד רגיל"

מסתבר שלילדים מחוננים לא קל |בחברה !|

בהצלחה לכם ולילדים שלכם

• מותר לי לשאול F10J ו 21:27 | 29/02/04

למה זה טעות להקפיץ ילד כיתה?

• בעייתי חברתית: neko ו 22:00 | 29/02/04

מצד אחד הילד מפספס חברים, ומצד שני חבריו לכיתה רואים אותו ישירות בתור "החכם ההוא" וגם "הקטן ההוא". המסגרת החברתית לא תואמת, גם אם הילד מוכן נפשית ומבחינת ידע לכיתה הגבוהה.

בנוסף, עולה לי בראש גם בעיה של פערים - ילד שקפץ כיתה עלול לפספס חומר שיחסר לו אח"כ. כמו כן, לא עולה לי בראש תועלת יתרה מקפיצת כיתה - מה הילד יעשה בגיל 17 כשיסיים תיכון? יחכה לצבא? יתחיל ללמוד בשאיפה שיתקבל לעתודה שנה אח"כ?

• הנחתי משהו כזה F10J ו 22:23 | 29/02/04

אבל מצד שני, הילד עצמו אולי מרגיש חכם יחסית אל האחרים, למרות שזה יכול להוביל להתנשאות.

ומה עם מקרה שהילד נשאר שנה פחות בגן, כלומר "קפץ" על גן חובה. במקרה הזה רואים אותו, במידה שיודעים על זה, רק כ"הקטן ההוא", ולא שום דבר אחר.

לדעתך המצב הזה גם לא חיובי במיוחד?

• כתבתי קודם אבל זה לא נשלח נועה לביא ו 00:53 | 01/03/04

קודם כל, החשש ש"לילד יחסר חומר" לדעתי לחלוטין לא רלוונטי, שכן אני מאמינה שאם יחשבו על להקפיץ את הילד כיתה זה יהיה רק כי יראו כי הוא מעל ומעבר לרמת החומר הנלמד. ובכלל, בכיתות הנמוכות (היכן שלרוב מקפיצים כיתות) החומר הנלמד הוא חשבון ועברית ברמה בסיסית, ככה שלא ממש צריך להיות מה להשלים...

מה שכן, אני לא רואה במה הקפצת כיתה אחת כבר תעזור. אני לא חושבת שזה יפגע בילד או יועיל לו חברתית, אבל זה גם לא יהווה פתרון עבור האפיק הלימודי. לא חושבת שהלימודים בכיתה אחת מעל גילו יאתגרו אותו מחשבתית הרבה יותר מאלה שבכיתה בה היה צריך להיות. צעד שכזה לדעתי רק יערער את עולמו של הילד...

• אכן, ויש להוסיף יוסי99 ו 11:27 | 01/03/04

א. אכן - במהרה הפער יושלם ובעצם לא עשינו כלום. הבעיה הרי לא בחומר הלימוד הספציפי, אלא ברמה הכללית.

ב. באשר לפגיעה חברתית, יש לה כמה וכמה פנים:

1. כאמור השתלבות כ"קטן" בכתה

2. זה בפירוש אומר לקצר לילד את הילדות. בפועל ביה"ס בנוי כך שמרבית השנים הראשונות לא דורשות מאמץ רציני, בין היתר מתוך תפישה כי זהו אינו עיסוקם המרכזי של הילדים, אלא רק חלק מתהליך הלמידה החברתית והחיים שלהם.

כלומר, אולי ביה"ס אינו מספק אתגרים מספיקים, אך מאידך לא בהכרח הוא אמור לספק כל הזמן אתגרים (בעיה אחרת, כאשר הרמה ירודה בדברים שכן נעשים, אך שאלת כמות הידע הנצבר היא יחסית מינורית)

3. יש דברים בלתי צפויים, שדווקא הם חמורים למדי - למד איתי בכתה בתיכון בחור שהוקפץ כתה (או שתיים?). מה שקרה הוא שהתהליכים ההורמונליים וההתפתחות הרגשית שלו היו בפיגור אדיר לעומת הסובבים אותו, ובמקום אווירה טבעית זה יצר ניכור מסוים, ומלבד זאת הוא "נדפק", והתרגל להתנהג בצורה חריגה (לשלילה) ביחס לסביבה. תהליך קבלת ההחלטות שלו לחיים (בחירת עיסוקים, מקצוע לימוד, עתיד..) נעשה לצד אנשים שהיה טבעי עבורם לעשות כן, בעוד שהוא עוד "ילד", ולפיכך הוא התמודד בכלים לא מתאימים עם המציאות שסבבה אותו.

• מקרה פרטי. Liricooli ו 21:51 | 01/03/04

במקרה עברתי פה. יכול מאוד להיות שאשאר.

אני בן 15 עוד יומיים. כיתה י'. לומד בכיתת מחוננים. אובחנתי ככזה כבר בגן. למדתי מכיתה ג' עד ו' ביום העשרה של מחוננים. בכיתה ג' השתעממתי. המורה הייתה נותנת לי חוברות אחרות, והייתי מוציא ציונים גבוהים בקלות רבה, היו לי חברים רבים, והיה נחמד. אינני זוכר איך הגיעה ההחלטה, או הרעיון, אך בסופו של דבר, בסוף כיתה ג' הוחלט שאעבור איבחון, ואם כן, אקפוץ כיתה. עברתי כל מיני מבחנים ואבחונים, ושיחות. בחרתי לאיזו כיתה אני רוצה לעבור. הכרתי את רוב הילדים בכיתה החדשה. הם היו איתי בגן, והתחברתי איתם. לא הייתי הכי מקובל כמו פעם, אך זה לא חשוב. דווקא החוכמה והגיל הקטן יחסית זיכו אותי בנקודות זכות. לו פיספסתי שום חומר חשוב. היום, כשאני מסתכל על הילדים בשכבה מתחתיי, אני צוחק. אינני יודע מה הייתי עושה, או מה היה יוצא ממני אם לא הייתי קופץ כיתה.

יכול להיות שזהו מקרה פרטי, אך לדעתי, יש הקפצות שיכולות להיות נכונות.

וזה היה רק על רגל אחת. וגם זה בקושי.

תגובות בפורום האוניברסיטה הפתוחה

• קודם כל, יישר כוח נועה לביא ו 21:01 | 25/02/04

קראתי את המסמך וממש הרגשתי כאילו הוא נכתב עלי (למעשה, ככל הנראה, הוא באמת נכתב (גם) עלי). חשוב מאוד להגביר את המודעות לאוכלוסיה הזאת שהיא אמנם קטנה מאוד ועדיין חשובה מאוד (דור העתיד, לא?). "מחונן" בא מהשורש ח.נ.ן שמשעותו היא קבלת מתת על לא דבר, וgifted באנגלית, דהיינו, זה שניתנה לו מתנה ומחוננות היא אכן מתנה גדולה מעין כמוה ומבורך הוא מי שזוכה בה, רק הצרה היא שהמתנה הזאת לא מגיעה עם חוברת הוראות הפעלה ובכך מקשה מאוד על חייו של המחונן הנאלץ לכתוב אותה בעצמו באמצעות נסיונות ומבחני תוצאה קשים ומתישים. ככל שתהיה חוברת הוראות רחבה יותר כך ייטב למחוננים ולהוריהם, ולשם כך חייבם להגביר את המודעות ובעיקר להיעזר בכמה שיותר מחוננים בוגרים למודיי נסיון חיים, ולקשר בינם לבין הורים לילדים מחוננים צעירים יותר (ולילדים עצמם) על מנת שיוכלו ללמוד מנסיונם ולדעת יותר על המצב בו הם נמצאים ולהבין את מה שעובר על ילדיהם (ועליהם עצמם). אני אשמח מאוד לתרום מנסיוני (העשיר) ולהתרם מנסיונם של בוגרים ממני, ואשמח מאוד לקחת חלק פעיל בפורום שכזה הן בהשתתפות בו והן בהחזקתו. פעולתך מבורכת היא ובהסברה להוריהם של המחוננים אתה ממש מציל אותם, כל הכבוד. אותי קנית ומהיכרות עם אחרים שכותבים בפורום הזה אני מאמינה שיהיו פה עוד אנשים שיסמכו להירתם.

כמה הערות/השגות/תיקונים:

1. בשביל להתקבל על סמך ציוני שנה א' לא צריך פסיכומטרי (אלא אם כן הנ"ל ממש נמוכים).

2. בהתייחסות לקורס אח"ם נמנים רק המחוננים בתחומי המתמטיקה/מחשבים, אני מאמינה שכל המסלולים בשחקים יתאימו למחוננים (הגם לא בתחומים אלו).

3. אישית, אני חושבת שצריך למחוק לחלוטין את התפיסה לפיה הישארות הנער/ה המחונן/ת במסגרת הקונבנציונאלית היא מטרה כלשהי. עדיף בהרבה לנ"ל שסובלים שם פשוט לא להישאר שם, מנסיון. הישארות שם לא תחנך אותם ולא תעזור להם לפתח שום מיומנות, חוץ מאולי ללמוד לסבול בשקט.

• נועה'לה יקרה ו אלונה44 ו 23:55 | 25/02/04

הלבבות - כי מגיע לך.

לא בגלל שאת מחוננת

אלא בגלל שאת פשוט מה שאת

הכול כולל הכול.

(נו, לפחות ממה שאנחנו כאן בפורום זכינו לטעום)

ודרך אגב, לא רק מחוננים צריכים חוברת הוראות הפעלה...

היום יש עוד כמה קטגוריות באוכלוסייה - שהגיעו בלי.

המלאכים אומרים שאנחנו צריכים לכתוב את חוברות ההפעלה האלה לבד

בשביל הדורות הבאים...

אז זה קשה אבל גם זכות (בלי ציניות).

• נועה לביא- את פשוט טועה !!! |ל|ו ilanor05 ו 13:10 | 26/02/04

היי נועה ושאר קוראי הפורום.

אני בדרך כלל לא מגיב, אבל הפעם החלטתי להגיב לנועה ובמיוחד לסעיף ה - 3 שלך:

"3. אישית, אני חושבת שצריך למחוק לחלוטין את התפיסה לפיה הישארות הנער/ה המחונן/ת במסגרת הקונבנציונאלית היא מטרה כלשהי. עדיף בהרבה לנ"ל שסובלים שם פשוט לא להישאר שם, מנסיון. הישארות שם לא תחנך אותם ולא תעזור להם לפתח שום מיומנות, חוץ מאולי ללמוד לסבול בשקט."

בכמה שורות אלו את מנסה להעביר את המסר שנשירה מבית הספר לטובת לימודים באופ או מוסד אקדמי אחר הינו דבר מתקבל וטוב וזוהי הבחירה המושלמת לילדים צעירים ומחוננים.

בתור נער בן 18 שהתחיל את לימודיו באופ לתואר במדעי המחשב ומסיים הסמסטר אותם בממוצע 85 תוך קבלת בגרות אני חייב להדגיש כי לימודים בבית ספר אינם לשם רק קבלת תעודת בגרות. שעם כל הכבוד, עם קבלת התואר מסמך הבגרות שלי יהפוך, מבחינת החשיבות שלו, לדף טיוטא נהדר לרישום טלפונים, למשל.

מבחנתי, העיקר בתיכון הם החוויות שמסביב ושאר דברים שמקבלים שם.

זה מתחיל מידע כללי במגוון מקצועות, שלרוב לא מענינים אותנו במיוחד כמו: ספרות, לשון, היסטוריה, חיבור, תנך ושאר מקצועות.

וזה ממשיך מערכים חברתים שלא תקבלי אותם בספרים של האופ ובשום פורום בתפוז. היכולת להתמודד עם מצבים חברים מגוונים ומגוון רחב של אנשים וסוגי אופי אלו כמה מהיתרונות שמסגרת לימודים הקונבנציונאלית נותנים לך.

הרי, תחשבי על זה, לפרוש מבית ספר ולהתעסק באופ כל היום זה לא כזה אתגר.

בכל שאת עשית את זה הפכת לאחת ממאה אלף, או משהו כזה, תלמידי אופ שעשו חזרה על המתמטיקה (או במקרה שלך למדו קצת מתמטיקה שלא למדת בית ספר) וניגשו ללמודים.

באתר האמיתי זה לחזור אחרי בית ספר בערב ולהתיישב ללמוד ולהצליח.

ומה תספרי לילדים שלך ?! לא יודע מה איתך... אבל אני אספר על הנשף, טקס הסיום, הטיולים השנתים, המסע לפולין ולצכיה בעקבות השואה, תקופה הרובוטיקה שבה הצוות ואני טסנו לארה"ב וזכינו במקום ה- 3 בעולם והטיול הארוך בארה"ב באירנו אחרי עם הח'ברה.

אני אספר להם על הנשיקה הראשונה, הדייטים בתקופת הבית ספר, עשרות ההופעות שהייתי הולך עם החברים, ערבי יום שישי, הטקסים, הארועים, החוויות, הכשלונות החברים והאתגר.

בשורה התחתונה - אל תטעי הורים לילדים מחוננים בכך שתגידי להם לא להשאר במסגרת לימודים קונבנציונאלית.

כל האתגר זה לשלב ולעשות את הדברים בנוסף.

• Oh boy...ו RoxieHart ו 13:57 | 26/02/04

אילן, לא נראה לי שהבנת את נועה. חשוב להבחין בין שני דברים: בית הספר התיכון הקונבנציונלי נועד לשתי מטרות עיקריות: לימודית וחברתית.

מבחינה לימודית, המצב בכי רע. התיכון היום הוא מסגרת לדוגמטיות קונבנציונלית קונפורמית מדיאוקרטית מדאיגה המאכלת כל חלקה טובה.

ילדים מחוננים (וגם כאלו ש"סתם" מעל הממוצע ) חשים תסכול רב במסגרת זו, ולכן לאוניברסיטה הפתוחה יש "תשובה" ואתגר לאותו ניוון מוחי מתמשך.

אחת הבעיות, שנועה מציינת, היא שהורים רבים (וילדיהם) רואים בתיכון מטרה לשם עצמה. כלומר - צריך לסיים תיכון! למה? ככה. כי אנחנו עשינו את זה ולכן זה "חשוב". כאן טמונה הבעיה התפיסתית. אם תלמיד משתעמם (או לא מצליח להסתגל למסגרת) בגלל הבעיה במסגרת - למה לא להחליף אותה? ולפעמים שווה לעזוב את התיכון, כדי להצליח במקום אחר (לעבוד וללמוד) ואז אולי לעשות בגרות באקסטרני (ואני לא בטוחה שתואר יכול "להחליף" תעודת בגרות).

הדברים שאתה דיברת עליהם קשורים לאספקט שונה לחלוטין במסגרת התיכונית - המסגרת החברתית. אין סתירה בין לימודים באו"פ לבין איבוד כל מסגרת חברתית, גם אם נושרים מהתיכון. המון תלמידים לא מגיעים בכלל לכיתות וללימודים, ואפשר למצוא חברים באו"פ ובעבודה ובשאר מסגרות.

נכון שהתיכון מציע מסגרות חברתיות ותרבותיות כמו הנסיעה לפולין ובעקבות הפרויקט שלכם, אבל זו לא הנקודה כאן. גם כל נושא הנשיקה שלך, הדייטים ההופעות וכל שאר הדברים - מי אמר שאי אפשר לעשות זאת בלי התיכון? אתה מבלבל את תקופת הנעורים עם התקופה בתיכון, כמסגרת לימודית חינוכית.

וסלח לי אבל הצורה שבה מלמדים בתיכון מקצועות כמו ספרות והיסטוריה פשוט מזעזעת ולחלוטין לא משקפת את המקצועות והתכנים עצמם . תאמין לי שעדיף שילמדו לבד את החומר (לאו דווקא באו"פ) מאשר שיהרסו להם את החוויה.

ועל איזה ערכים בדיוק אתה מדבר?! המסגרת התיכונית החברתית דווקא "מחנכת" לערכים לא מזהירים במיוחד - הברזה משיעורים, העתקה במבחנים, לחץ חברתי (סיגריות, סמים, ונדליזם), חוסר כבוד למורים, ולא נתחיל בכלל לדבר על עניינים כמו להיות "מקובל" ומראה חיצוני וכו'.

האתגר הוא לא לשלב את הדברים. האתגר הוא להיות אמיץ ונבון מספיק כדי לדעת מה טוב בשבילך ולהשיג את זה. אפשר ורצוי לשלב, כדי לא להפסיד את היתרונות של התיכון, אבל זו לא המטרה.

• אילן, אבל למה את קוטל ו אלונה44 ו 14:40 | 26/02/04

דעתך היא דעתך.

וגם נועה לא עושה שום דבר מלבד להביע את דעתה.

אז למה זה מאיים עליך?

אתה תחיה איך שאתה רוצה, וגם אולי תכריח את הילדים שלך ללמוד בתיכון,

אבל נועה לא כופה את דעתה על אף אחד. היא רק מבטאת אותה!!!

והיא מספיק אמיצה כדי לעשות זאת, גם כשהיא יודעת שזה לא הכי מקובל לחשוב איך שהיא חושבת.

ואתה יודע מה, כנראה שהעולם שלנו הולך דווקא לכיוון שנועה מבטאת.

ותזכור את זה היטב, כי בטח אתה מספיק צעיר כדי לחיות מספיק ולראות את מערכת החינוך משתנה אל מול עיניך.

זה ייקח המון זמן אבל זה יקרה. הריקבון במערכת החינוך כבר פשט לכל תחומי חיינו. עד היום הסתירו את זה יפה מתחת לשטיחי הקונפורמיות, אבל היום הריקבון כל כך מסריח עד שאי אפשר להתעלם ממנו.

ובאשר לשבחי המערכת החברתית בתיכון וערכיה הנשגבים...

אכן, זה באמת כל מה שנתן לי התיכון - העשרת חיי החברה שלי.

זה גם כל מה שזכור לי מהתיכון.

מיותר לציין, שעם עושר חברתי כזה - לא רק שתעודת בגרות לא הייתה שם, אלא שגם החינוך הנפלא שקיבלתי שם לא הצליח להבהיר לי את נחיצותה של זו.

לדעתי, אילולא היה בארץ חוק חינוך חובה - גם בית הספר היסודי היה מאבד כמה מתלמידיו היותר טובים....

• לירן, זוכר מה ששאלת אותי אתמול?ו נועה לביא ו 16:25 | 26/02/04

אז הוא בקבוצה 3

אילן, יש לי המון מה להגיב לגבי הגישה המאוד-מאוד שגויה (בעיניי) שלך, ובשביל שזה לא ייצא באורך של מלחמה ושלום אני אנסה לתמצת בנקודות (מה שכן, אני מבטיחה יום אחד לכתוב על זה מאמר).

בכמה שורות אלו את מנסה להעביר את המסר שנשירה מבית הספר לטובת לימודים באופ או מוסד אקדמי אחר הינו דבר מתקבל וטוב וזוהי הבחירה המושלמת לילדים צעירים ומחוננים.

הרי אני בעצמי לא מסכימה עם הקביעה הזאת וזאת מאחר ולא לכולם זה מתאים. לא כל נער מחונן יכול להתמודד עם לחץ של לימודים אקדמיים פול טיים ג'וב (כאשר אני לאו דווקא מדברת על העומס הלימודי, אלא למעבר לסטטוס "סטודנט" מסטטוס "תלמיד עם אקסטרות") או היה רוצה בכלל לעזוב את בי"ס (במיוחד כאלה שלומדים בכיתת או"פ, מה שקיים למשל בגימנסיה הרצליה). אני דיברתי על אלה שסובלים בבית ספר ושונאים אותו עד מוות (וכאלה יש לא מעט ביחס לכלל אוכלוסיית המחוננים) אבל נשארים שם רק בגלל התפיסה הסביבתית ש"צריך" ומי שנושר מבי"ס הוא "חריג" ולא בסדר. הם לא מתחילים עם הזמן לאהוב את המסגרת הקונבנציונאלית, רק לבוז לה יותר ויותר בעוד שהם ממשיכים לסבול.

אם אתה שואל אותי, אז כן, לדעתי המצב האידיאלי היה שכמה שיותר מחוננים היו עוזבים לחלוטין את מערכת החינוך ועוברים ללמוד באוניברסיטה הפתוחה (או באוניברסיטאות אחרות) ובכך היו חוסכים לעצמם את החינוך מחדש שהיו נאלצים לעבור לאחר מכן ובאותה העת גם מרוויחים לימודים אקדמיים וערכי עצמאות (בעיקר בחשיבה), אבל, בניגוד אליך, אני לא עושה דה-לגיטימציה לאלה שמחליטים שלא לעשות כן, כי אני מודעת לכך שמה שמתאים לי כמו כפפה ליד אולי לא יתאים בכלל לאחרים שאולי דומים לי קצת אבל שונים ממני מאוד.

"זה מתחיל מידע כללי במגוון מקצועות, שלרוב לא מענינים אותנו במיוחד כמו: ספרות, לשון, היסטוריה, חיבור, תנך ושאר מקצועות"

אילן יקירי, אני אישית מבטיחה לך שאם תשווה אותי בגיל 10 לתלמיד התיכון הטיפוסי שעיקר הידע הכללי שלו הגיע מהתיכון אני לוקחת בזחילה איטית לאחור. למה? כי תמיד הייתי בן אדם סקרן שמתעניין ובשביל ללמוד אני לא צריכה להפוך למוצר בבית חרושת לציונים אשר בתום תהליך הייצור מוחק את רוב מה שהוא למד שבגלל שיטת הלימוד הפך לחלוטין למאוס בעיניו. מישהו חכם אמר בפעם שהוא מופתע שבי"ס לא הצליח לדכא לגמרי את הרצון שלו לדעת. אני דווקא לא מופתעת, הוא פשוט היה חכם מספיק בשביל להבין בעצמו כמה (מעט) המערכת הזאת שווה...

"היכולת להתמודד עם מצבים חברים מגוונים ומגוון רחב של אנשים וסוגי אופי אלו כמה מהיתרונות שמסגרת לימודים הקונבנציונאלית נותנים לך. "

סליחה, נדמה לי שהתבלבלת. בטח במקום לכתוב "להתמודד עם" התכוונת "לטאטא מתחת לשטיח באמצעות סיסמאות זולות, תוך טפיחה עצמית על השכם". להבא השתדל לשים לב.

אני באמת לא יודעת איזה חלק בקטע הבא משעשע יותר (ואני לא מתכוונת דווקא לשגיאות).

"הרי, תחשבי על זה, לפרוש מבית ספר ולהתעסק באופ כל היום זה לא כזה אתגר."

לפרוש מבי"ס זה באמת לא אתגר, במקרה שלי כל מה שעשינו היה לכתוב מכתב ששני ההורים שלי חתמו עליו ובזה הסתיים העניין. עבור מי שהיה בוגר ממני בשנה באותה העת זה פשוט היה לא לבוא לבי"ס יותר... להתעסק באופ כל היום, לעומת זאת, זה אתגר אדיר שאין כדוגמתו שאני אפילו לא מדמיינת את עצמי עומדת בו. אם אני מצליחה ללמוד במשך שעתיים אין מאושרת ממני באדם, אז יום שלם?!? זה אפשרי בכלל?!?!?!?

" בכל שאת עשית את זה הפכת לאחת ממאה אלף, או משהו כזה, תלמידי אופ"

מאה אלף תלמידי או"פ?!?!? שויין...

"שעשו חזרה על המתמטיקה (או במקרה שלך למדו קצת מתמטיקה שלא למדת בית ספר) וניגשו ללמודים."

חברי פורום יקרים, מישהו מכם עשה חזרה על המתמטיקה או שלמד קצת מתמטיקה שלא למד בבי"ס לפני שהוא ניגש ללימודים? אם כן, אשמח אם תסבירו לי על מה הוא מדבר. במקרה שלי, אני פשוט נרשמתי לקורס הראשון והתחלתי ללמוד אותו, בלי שום עבודת הכנה...

" באתר האמיתי זה לחזור אחרי בית ספר בערב ולהתיישב ללמוד ולהצליח"

בהנחה שבמקום "באתר" התכוונת לכתוב "האתגר", הלוואי וידעתי מה בדיוק מאתגר בזה. אם מה שמאתגר אותך זה לבזבז זמן מהבוקר עד הערב ואז להתיישב ללמוד ולהצליח, אז הרי שעם האתגר הזה אני מתמודדת יום-יום (רק בלי החלק האחרון), וזאת מבלי שאצטרך לישון על שולחנות לא נוחים...

אם עד לקטע בו שאלת מה אני אספר לילדים שלי חשבתי שיש לך בעיה של צרות אופקים (לא פלא, אחרי 12 שנות ניוון...) הרי שעכשיו ברור לי שצורת החשיבה שלך שטחית יותר מדיקט שבור. אם אתה באמת חושב שבגלל שבילית במערכת הייבוש 3 שנים יותר ממני אז אתה בן אדם יותר מעניין ומרתק ממני או שיש לך יותר חוויות ותובנות לחלוק עם העולם, לבי עליך נכמר.

"בשורה התחתונה - אל תטעי הורים לילדים מחוננים בכך שתגידי להם לא להשאר במסגרת לימודים קונבנציונאלית"

רגע... שניה... אני חושבת... הוא אמר "שורה תחתונה"... זה אומר כדאי לי להקשיב לו? המממ ההתלבטות כה קשה... עוד רגע... המממ....

לא. מה לעשות, הידיעה שיש שם בחוץ עוד ילדים ונערים כמוני וכמו שהייתי שאולי יסבלו יותר בגלל חוסר הנסיון וההכרה של ההורים שלהם והחשש שלהם מן הלא נדע ומההליכה נגד הנורמה ובעיקר מחוסר ההבנה שלהם את המצב, לא גורמת לי לרצות לשתוק, למרות שאתה מבקש בכזו אבירות.

מה שלך נראה טעות (וגם לי נראה שעבורך זו יכולה הייתה להיות טעות איומה. אתה פשוט לא בנוי לכך, הרבה יותר מדי קונפורמיסט ומקובע) היה נכון מאוד עבורי. אתה חושב שהייתי צריכה להישאר במקום שהיה לי רע, רק בגלל שבני אדם ללא יכולת חשיבה עצמאית כמוך לא יחשבו, חלילה, שאני בן אדם לא משכיל, לא חברתי וחסר חוויות? בחיי שכולי רחמים עליך, מקווה שתתבגר יום אחד...

• הפתעה! מסכימה עם אילן! (אה וחדשה..)ו שוקולד תפוז ו 22:49 | 26/02/04

ערב מצויין לכולכם, ערב נפלא גם לך, נועה.

קודם כל, אשמח להציג את עצמי. אני איה, בת 17 וחצי מאיזור המרכז. בסביבות גיל 11 אובחנתי כמחוננת, והחלתי ללמוד בכיתת מחוננים בגיל 12. בגיל 14, עקב פרוייקט מיוחד של משרד החינוך ומספר בתי ספר ובהם כיתות מחוננים, הצטרפתי לאו"פ. בית הספר נתן תמיכה עצומה לתלמידים, והלימודים נעשו בשעות הבוקר, ביום שפונה מלימודים לצורך כך. המשכתי לתיכון לכיתת המחוננים, ושוב, הלימודים פעם בשבוע בבוקר וכו'. באופן טבעי, את הלימודים החלו תלמידים רבים מהכיתה, כיום נותרנו פחות משליש. כיום אני בכיתה יב', עם ממוצע בגרויות סביר בהחלט (90-95), וככל הנראה על סף דחיית השירות הצבאי בכדי לסיים את התואר, שאגב - הלימודים הם בשעות הערב, אחרי 8 שעות לימוד אם לא יותר, ועדיין אני מצליחה להפיק מזה משהו.

התואר בא אצלי אמנם בעדיפות שנייה בלבד לתעודת בגרות מסודרת, מתוך מחשבה שכיום, עדיין אני לא יודעת מה ארצה לעשות בשארית חיי. את מנסה להציג את היתרונות של עזיבת התיכון למען האוניברסיטה הפתוחה, אך לדעתי את אחת ממעטים בלבד.

סביר להניח שבתגובתך תשתמשי באוצר מילים מבריק בכדי לתאר את מוגבלותי השכלית. צר לי לאכזב אותך. בית הספר, על שלל השגיאות שבמערכת החינוך, פתח בפניי עולם שלם שלא הייתי מודעת אליו, כמו מתמטיקה, שלפני הלימודים באוניברסיטה נמנה בעיניי לדבר מהנה כמו הליכה על מסמרים רוחשות. כיום, אני לומדת מתמטיקה 5 יחידות, פיזיקה וכימיה. ריאלית לחלוטין, אולם מצליחה להנות לא פחות משיעורי הספרות וההיסטוריה, שבלעדיהם - ספק אם הייתי מתוודעת לנפלאות ביאליק וחבריו.

את נמנית בין המעטים שנפלה בחלקם הזכות, בגיל צעיר כל כך, לדעת מה הם יעשו בחייהם. אני לא יודעת מה אעשה מחר בבוקר. עם כל היהירות שבדבר, אני באמת מאמינה שבשלב זה כל האפשרויות פתוחות בפניי, לבין אם אחליט להיות מדענית אטום או פסיכולוגית קלינית. מעטים האנשים שבגיל 14 יודעים מה יעשו כשיהיו גדולים. בארבע השנים האחרונות הצלחתי, ודי בהצלחה, לשלב בין הלימודים בבית הספר, הלימודים באוניברסיטה הפתוחה, חברות בתנועה ובפרוייקטים שונים של בית הספר, עבודה, ועוד למצוא זמן לצאת עם חברים. בשנה הבאה, בה אדחה את הגיוס לטובת סיום התואר, אני רואה לא יותר מאשר הקלה עצומה, מבלי לסגור לעצמי אף אפשרות.

האתגר האמיתי שניצב בפני המחונן, לדעתי, הוא להצליח לשלב. גם תלמידים לא מחוננים, שישקיעו את מיטב זמנם בלימודים באוניברסיטה, יצליחו לדעתי. לא כל אדם יצליח לשלב בין כל כך הרבה דברים, לשמור על ממוצע ציונים סביר, להגיע לתעודת בגרות טובה שתאפשר לכל הדלתות להיפתח בעולם העתיד, ועוד להספיק לנשום.

לא אובחנתי כמחוננת כדי לקבל אישור לעזוב מסגרת קונבנציונאלית, ולדעתי ההמלצה למחוננים בלבד עושה עוול לשאר התלמידים.

הסקרנות ויכולת הלמידה, שלפי מבחנים מסויימים גם אני זכיתי להנות מזיוום, לא אמורה לגרום לי להחליף בין מסגרות, אלא להוכיח שאפשר גם לשלב. אם לא הייתה ניתנת לי האפשרות ללמוד בפתוחה, כנראה שהייתי מוצאת את עצמי בחוגים אלו ואחרים. האוניברסיטה, מבחינה זו, וסלחו לי על הזלזול, היא עוד סוג של חוג, רק עם מטרה מוגדרת מראש.

ולמרות שאת טוענת, ובצדק, שניתן להכיר חברים באו"פ, עדיין לא הייתי מוותרת בעד שום הון שבעולם על עשר דקות הפסקה בהן אני רצה לחברות, להחליט סופסוף יחד על תחפושת לפורים האחרון, ולהתעדכן ברכילות האחרונה (אני מחוננת, אבל רחוקה מלהיות מושלמת...). אני מודה, במסגרת התיכונית יש לא מעט בעיות, שגרמו לי למשל להעדר למשך חודש משיעורים במקצוע מסויים, מאחר ולא האמנתי בשיטת הלימוד. לבסוף הגעתי למסקנה שאני בכל זאת רוצה תעודת בגרות, לו רק כדי להוכיח לעצמי, ולעצמי בלבד, שאני יכולה לשלב.

אני מקווה, יום אחד, לסיים את התואר, יחד עם תעודת בגרות, ובעוד כמה שנים, לשבת עם החברות הקבועות בבית קפה, כמו בימים הטובים, להתעדכן ברכילות, להחליט יחד מה נעשה בחיים, ולדעת שבאמת, כל הדלתות לעולם הזה פתוחות בפניי.

ולסיום, לפני שתקטלי אותי, רק אשמח אם תמנעי משימוש במילים מפוצצות מדי. באמת שאין כל רע בשפה העברית.

וכל הכבוד על יכולת ההשקעה וההתמדה שלך.

בהתנצלות על המגילה, איה.

• האתגר האמיתי של המחונן הוא...ו RoxieHart ו 23:20 | 26/02/04

לא לשלב מסגרות לימודים אלא בגרות רגשית שבדר"כ לא תואמת בגרות שכלית-אינטלקטואלית.

יש לי (והיו) חברים מחוננים ואצל כולם ניכרה אותה בעיה (גם בשנות ה-20 לחייהם)- חוסר בגרות רגשית ואישית, שלא תואמת את היכולות השכליות הגבוהות.

הדיון הזה קצת מנותק כי כל הדיבורים האלו על מחוננים, או"פ ותיכון - תכלס, בסופו של דבר את הדברים האמיתיים על החיים לא לומדים בשום מסגרת, ולא משנה כמה מחונן אתה. ההיפך, העולם בחוץ הוא טיפש, אדיש ופוליטי מאד - ולאף אחד לא משנה כמה תארים יש לכם או מתי סיימתם אותם.

ההיפך - ככל שאתה "חכם" יותר, ככה יותר קשה להסתדר - כי בסופו של דבר צריך להסתדר עם אנשים, וידע, ואינטלקט = כוח מאיים שמרתיע אנשים.

• איה יקרהו נועה לביא ו 15:30 | 27/02/04

חבל שנכנסת לכזו מגננה. כמו שכתבתי בתגובה לאילן, אני בעצמי לא חושבת שכל הסטודנטים הצעירים צריכים לעזוב את בי"ס. למעשה, סיווגתי את הסטודנטים הצעירים ל4 קבוצות, כשרוב הסטודנטים הצעירים (ולדעתי גם את) נמצאים ברביעית, ולהם בכלל לא הייתי ממליצה לעזוב את בי"ס ולהפוך לסטודנטים פול טיים בשלב הזה של חייהם. בהחלט עדיף להם להמשיך להיות תיכוניסטים אשר כתוספת גם נהנים מ"חוג העשרה" שתורם לעתידם, לא בגלל שהם צריכים את תעודת הבגרות בשביל לפתוח אופציות (עם כל הכבוד, תואר אקדמי תמיד שווה יותר מבגרות 90-95 ומעטים (אם קיימים בכלל) המקצועות אליהם לא ניתן יהיה להתקבל באמצעות ההישגים האקדמיים לבדם, וגם אם באמת ימצא כזה, באמת לא נראה לי שלאותו בוגר צעיר תהיה בעיה להשלים בקלילות את הנ"ל) אלא בגלל שהם צריכים את לימודי התיכון כרשת בטחון עבור עצמם, מאחר וכפי שבעצמך אמרת, הם עדיין לא בשלב של לחשוב ברצינות "מה הם יעשו בחיים" ולכן פול טיים לימודים באוניברסיטה פשוט לא יתאים למנטאליות שלהם. אני לא חושבת שזה דבר רע, ההפך הוא הנכון, הקבוצה הנ"ל הם דווקא מחוננים מהסוג היותר נוח, ואני בטוחה שלפחות באפיק הזה להורים שלך היו חיים יותר קלים מלהורים שלי...

כאשר אמרתי שאופן החשיבה של אילן שטחי יותר מדיקט, לא היה זה משום שהוא סיים תיכון אלא בגלל שבניגוד מוחלט אליך ואלי, הוא לא מסוגל לקלוט שיש שונים ממנו שעבורם עזיבת בי"ס היא דווקא הצעד הנכון והמתבקש, ושזה בטח לא הופך אותם לפחות טובים ממנו בשום אפיק.

אני מודעת לעובדה שאני מיעוט אפילו ביחס לאוכלוסיית המחוננים, אבל עדיין, אני לא לבדי, וישנם אחרים שסידור מעין זה יהיה ממש הצלה עבורם ויאפשר להם לפרוח. להם בכלל לא יהיה צריך להמליץ לעזוב את בי"ס, הם בד"כ יגיעו למסקנה הזאת לבד, אבל הגורם הסביבתי עם התפיסה לפיה "צריך לסיים תיכון" יהווה עבורם בעיה.

רק דבר אחד, "וכל הכבוד על יכולת ההשקעה וההתמדה שלך" אל תתני לי כבוד על משהו שאין לי...

ובכל מקרה, שיהיה בהצלחה, בין אם תחליטי להיות מדענית אטום או פסיכולוגית קלינית.

• אני שמחה שאנחנו מסכימות שוקולד תפוז ו 19:33 | 27/02/04

אבל לדעתי גם יש סכנה בכך שיותר מדי מחוננים יעזבו את בית הספר, מתוך אמונה שזה מה שטוב להם וכו' וכו'. להיפך, את הראית נכונות להתמודד נגד המערכת, ועשית להורייך צרות כנראה (ממה שהבנתי), ובכך הראית כמה המסגרת לא מתאימה לך. אבל מאידך, מה עם אותו מחונן שבקלות יחסית הוריו מסכימים שיעזוב את בית הספר, ואז מגלה שבאמת תחום המחשבים, או תואר כללי במדעי החברה, או מה שלא בחר בו, דווקא אינו מתאים לו? הוא מוצא את עצמו מחוץ לכל מסגרת? לימודים אקסטרניים עולים הון תועפות, ולימודים לבד, על אף שאינם קשים מדי, דורשים השקעה והתמדה, שייתכן שהוא אינו מסוגל לה.

לדעתי, יש סכנה בכך שהאפשרות של לימודים באוניברסיטה הפתוחה יהפכו לפופולאריים "על חשבון" תעודת בגרות תקינה, גם אם יש מתי מעט (וכמו שאמרתי, את כנראה ביניהם) שזה בדיוק מה שיציל אותם ממערכת החינוך.

• אני מתלבטת האם לשייך אותך נועה לביא ו 22:23 | 27/02/04

לקבוצה 3 או לקבוצה 4 (את במקרה דתיה?)... לירן, מה דעתך?

אני רבתי עם המערכת ועשיתי הרבה צרות במשך 9 שנים, כשבסופה של האחרונה הציעה הפסיכולוגית של בי"ס רעיון לפיו אשוחרר מחוק חינוך חובה שנה קודם (זאת לאחר שהבהרתי לכל מי שרצה לשמוע שבתום חוק חינוך חובה אינני שם). ההורים שלי שמאסו בקולה הערב של המחנכת שלי (נא לקרוא במבטא לובה "שלום מדברת אירנה מחנכת של נועה") קפצו על ההצעה בקלות רבה (לא יחסית) ומיד בישרו לי את הבשורה המשמחת (למרות שהם יכולים היו לא להסכים ושלא לספר לי בכלל על האופציה הזאת). את התסריט שאת מתארת שמענו רבות מהנהלת ביה"ס, אבל לא ממש טרחנו להתייחס אליו ברצינות (ואני לא חושבת שמישהו צריך), וזאת מאחר ולטעמי הסיכויים שסטודנט צעיר מצטיין באו"פ בתחום המדעים המדוייקים ייכשל בבגרות בהסטוריה גבוהים יותר מהסיכויים שפתאום הוא יחליט שהוא רוצה להיות מורה להסטוריה... מעבר לכך, אני מאמינה שרוב הסטודנטים הצעירים (אין לי מספרים של ממש, זה רק ממה שאני רואה) מסיימים תואר ראשון במדעי המחשב עם הכשרה טכנית מקסימלית (מבחינת קורסים מתקדמים), ובפירוש לא כולם ממשיכים בתחום הזה. היה אחד שלמד איתי משלב די מוקדם (הוא התחיל ללמוד בגיל 12 אם אני לא טועה) שסגר לפני כשנה את התואר הראשון במדעי המחשב ועבר לו להשלים תואר ראשון בפיזיקה. אין לי מושג אם יש לו תעודת בגרות או לא (ממה שהבנתי מ"חבריו" לבי"ס בכלל לא היו רואים אותו שם), ולא נראה לי שלאוניברסיטת בן גוריון יש הרבה יותר מושג ממני לגבי העניין. בעצם למה ללכת רחוק? אני בעצמי למדתי מדעי המחשב והכיוון שלי יותר מתמטי... תביני שגם אם סטודנט מחליט לעבור לתחום רחוק מאוד ממה שלמד במקור (שלא קיים באוניברסיטה הפתוחה), המקסימום שידרשו ממנו זה לעשות פסיכומטרי (וגם זה ברוב המקרים לא. תלוי במקצוע ובהישגים עצמם), הוא ממש לא צריך תעודת בגרות. אני יודעת שזה קצת לא מסתדר לך עם השטיפת מוח שעברת כל השנים שתעודת בגרות זו מטרת על (לא בסרקזם, לאנשים רבים קשה לקלוט את זה), אבל זה לחלוטין כך. ברגע שיש לך הישגים אקדמיים, ההישגים הקודמים שלך (או היעדרם) לא ממש קריטיים למישהו.

באופן כללי, לגבי למידה לבד, תסמכי על הילד הזה שגם ככה מבריז ככל יכולתי וגם כשהוא יושב בשיעורים הדבר האחרון שהוא עושה זה להתעניין יותר מדי בתוכן שלהם שהוא מסוגל ללמוד לבד, כי זה גם ככה מה שהוא עושה תמיד...

המבדיל בין טוב לנורא הוא כחוט השערה.

• אני לא דתייה (לצום ביומכיפור נחשב?)ו שוקולד תפוז ו 12:46 | 28/02/04

מצד שני, כיתה ט' היא תחילת הלימודים באו"פ (במקרה שלי לפחות), ולדעתי באמת אי אפשר להחליט, על סמך שניים-שלושה קורסים, שמצאתי את ההארה. לא במקרה שלי, בכל אופן.

אני דווקא הבנתי שצריך בגרות, או השלמת בגרויות (שאת צודקת, זה לא קשה, סתם לא נשמע כיף), בנוסף לפסיכומטרי, אבל אני מסתמכת רק על נתונים של העתודה (שכידוע, זוהי בועה אקדמית אי שם במרחב, שלשמחתי אין לי סיכוי להצטרף אליה, ).

אני מדברת רק על סמך נסיוני, מאחר ובשנים האחרונות החלפתי המון תחומי התעניינות, ובגלל זה חשוב לי יותר להשקיע בלימודים, מאשר באו"פ, כדי שאוכל להתאפס על עצמי טוב בעוד כמה שנים.

• את בהחלט צודקת נועה לביא ו 17:32 | 26/02/04

בעוד שהוראות הפעלה אין, קונצנזוסים דווקא יש. אחד בעייתי כזה הוא ה"צרות של עשירים". אז נכון שבהחלט עדיף להיות עשיר עם צרות מאשר רעב ללחם (כמה עצוב שבמציאות של היום זו לא סתם אנאלוגיה סימבולית), אבל לאושר ולעושר אמנם יש משותף אך הן אינן אותה המילה. לילד מחונן יש בהחלט הרבה פוטנציאל, אבל זה לבדו לא עוזר הרבה אם הוא לא מנוצל, מה שקורה אם מתעלמים מהצרכים המיוחדים של הילד, תוך חשיבה ש"הוא מחונן, הוא לא צריך עזרה. עדיף להתמקד בלעזור לאלה שמתקשים במקום" (לא שלא צריך לעזור להם, אבל אסור להזניח את המחוננים). עוד אחד בעייתי מאוד הוא "לכל דבר יש את הזמן שלו" (דהיינו, לא לחרוג מהנורמה עם הילד/נער, בשביל שהוא יהיה כמו כל ילד/נער אחר בגילו). ככה שבשביל שנוכל לכתוב הוראות הפעלה, צריך לשבור גם כמה קונצנזוסים בדרך...

• מנין לך ש"הילד סובל"?ו RoxieHart ו 21:57 | 26/02/04

זהירות מפטרנליזם...

בחיים אין שחור ולבן

• מסמך מעניין ולא רק למחוננים הפנתרה הלבנה ו 22:52 | 25/02/04

קראתי את המסמך ברפרוף, אך יש לי עניין לשוב ולקרוא בו לכשיהיה לי פנאי. אתה כיוונת את הדברים לאוכלוסיית המחוננים, אך אני מוצאת שיש בו עצות טובות גם לילדים ונוער בעלי אינטליגנציה נורמלית (או להוריהם). אני למשל "נשרתי" מבית ספר בגיל מאוד צעיר ולצערי לקח לי שנים לגלות את האוניברסיטה הפתוחה. אני נוטה לחשוב שלו הייתי מודעת לאופציה הזו כבר אז, הייתי הרבה פחות אומללה ומשועממת בשנים שבהן ביליתי ללא מסגרת לימודית כלשהי.

• למה בעיות להורים של מחוננים?ו אנהלה ו 20:52 | 26/02/04

טפו טפו טפו רק נחת!

• הנושא מנקודת מבט של לא מחונן ...ו קובי2003 ו 07:40 | 27/02/04

אני מצטרף לדיעה שמערכת החינוך הקונבנציונלית אינה יודעת לאתגר אנשים בעלי יכולות מיוחדות או בעלי מוגבלויות כל שהן ( לא פיזיות ) , אני מצאתי עצמי מחוץ לכיתה יותר מאשר בתוכה , הייתי מפריע לא כי רציתי להפריע אלא כי המערכת לא השכילה להתעדכן מהי דיסלקציה ומהן בעיות קשב וריכוז , ההתדרדרות הייתה בטוחה ומצאתי עצמי בחוץ אחרי חצי שנה שהייתי בתיכון .

לימים אני יושב עם קרובת משפחה אשר סובלת גם היא מבעיות אלו ולמשמע סיפוריה אני מבין שהמערכת שאותה עזבתי ב 93 עדיין לא שינתה גישה .

עת שחרורי מצה"ל נדרשתי להשלמה של מינימום 9 שנ"ל בכיתה עם תלמידים בעלי לקויות למידה ( אפילו צה"ל הבין את הבעיה ) . עם השחרור פניתי למכינה אקסטרנית של מכללת לוינסקי , עם מורים שמבינים את המורכבות של תלמידים כמוני סיימתי את הבגרות שלי בממוצע 85 ובלי לחשוב יותר מידי פניתי ללימודים אקדמאים באו"פ וגם כאן אני מוצא כי המערכת מודעת לבעיתיות ולאתגר העומד בפני ואף בפניה .

• די עכשיו תורי ו krnleaf ו 17:27 | 27/02/04

אני מראשון, למה זה קשור!? - בזמני (אין לי מושג אם עד היום),אבל בזמני כל שכבות ב' של כל בתי הספר היסודיים של ראשון עברו מבחן אינטליגנציה יענו I.Q, ישנו "מרכז רון" בראשון (על שם רון ורדי ז"ל- שנפל במערכות ישראל, הילד היה מחונן ולכן הוריו החליטו לתרום ולהקים מרכז למחוננים), לי ולכמו כל שאר הילדים בכיתתי נערך מבחן איי קיו על מנת לסנן את גרעין "המחוננים" ולשלבם במרכז רון (יום אחד בשבוע במקום בית ספר ללימודים מגוונים "מתקדמים" כמו אופטיקה, מיתולוגיה, פיזיקה, כימיה וכדומה), התוצאות התחלקו ל3 קבוצות- ילדים "רגילים" (אינטליגנציה "נורמלית" לגילם), ילדים "חכמים" מהרגיל, ו"מחוננים". הילדים ה"רגילים" המשיכו ללמוד בבית ספר כאילו לא קרה דבר, אלה שהתגלו מעל הממוצע ניתנה להם האפשרות של קורסים שוחרי מדע אחרי הצהריים, וה"מחוננים" כשאני ביניהם נשלחו למרכז רון. עכשיו, הוריי הם בלה בלה בלה בלה, אבל דיי משכילים, התלהבו שבתם היא מחוננת ושלחו אותי אל מרכז רון (הם עדיין טורחים לציין באוזניי שהתוצאות הגיעו התוצאה שלי היתה בין הגבוהות ביותר בעשירון העליון), ואני ילדה שממש השתעממה בבית ספר שמחה בהתחלה שיש יום חופשי ממנו. הוקצר מה שכל המאבחנים וכל המומחים והפסיכולוגים וכדומה שכחו זו העובדה שיש סוגים שונים של מחוננות, והעובדה שאני "גאון" לא תעשה אותי מדענית אטום לעתיד, אלא רק אם זה יעניין אותי... ונכון היו כמה קורסים שממש עיניינו אותי כמו לטינית, אופטיקה, כימיה וכדומה. אבל רק בכיוון של הרחבת אופקים ולא יותר.

סבלתי בבית ספר ואחרי כמה שנים סבלתי במרכז רון, הורי לא הסכימו שאפסיק את לימודיי שם, הייתי קטנה מכדי להתנגד ופשוט סבלתי מחוסר עניין... בזמנו למדתי להבריז! - יכולת חשובה שרוכשים במהלך בית ספר:) פגשתי שם מישהי שגם היא לא מצאה עניין ושאר הילדים ה"נפוחים" רק ריפדו את ההרגשה, והיינו מסתובבות באוניברסיטת תל אביב ללא מעש, ממציאות סיפורים ומצחיקות אחת את השניה (כיתה ד' והלאה), בסוף כיתה ו' נשלחתי לחטיבה, ואז התחילה הטראומה הגדולה של מערכת החינוך בארץ ישראל, איפה שהמורים היו סבלניים לאסטרונטיות שלי, וקיבלו את הדמיון המרהיב שלי, שם סגרו אותו לתוך מחברת עונשים. לא הזיז לי כל כך, אין מה לעשות, מערכת החינוך הקונבנציונלית פשוט לא מתאימה לכל אחד! לא הכרתי בזמנו את הפתוחה (גם לא בתיכון), וכל מערך החינוך די יצר אנטי עצבני נגדו, אז אמנם לא היתה לי אלטרנטיבה, אבל עדיין רציתי לעזוב. בתיכון רצו לשלוח אותי לכיתת מחוננים, סירבתי והלכתי למגמת אמנות, אלא שהוריי התחילו עם השמרנות שלהם, בבית ספר ויתרתי להם, והמשכתי להרשם עליו (יש לי 12 שנות לימוד, בגרות מלאה זה כבר לא), לשרות הצבאי זה כבר היה הקו האדום- לשם אני לא הולכת! תבינו מסגרות כן חשובות לאנשים מסוימים, לי אישית ולעוד רבים אחרים, לא. אולי אם ניתנה לי האופציה של מסגרת אלטרנטיבית עוד "היה יוצא ממני משהו בשנים האלה". הקיצר אני בת כמעט 24 ורק מלפני שנתיים נרשמתי לפתוחה, העובדה שהם לא דורשים את השטות הזו פסיכומטרי, או "בגרות" מלאה בשטויות שנלמדות כמו פס ייצור ללא טעם, עניין או מלח, רק גרמה לי להעריך אותם יותר. יש לי היפר עצבני וחוסר ריכוז מזוויע, אני לא מצליחה לגרום לעצמי לשבת על הכיסא וללמוד (טראומה), אבל בפתוחה אני מצליחה יפה מאוד.

לדעתי לפחות, הפתוחה היא מוסד שרק מראה כמה חינוך זו לא מילה מלוכלכת וחונקת, והאופציות שפתוחות לפנינו שם תלויות רק בנו. העובדה שאין תנאי קבלה, מראה כמה תנאי הקבלה זה דבר אבסורדי, וההצלחה בתואר תלויה רק בסטודנטים עצמם ולא בתנאי יסוד שהביאו איתם, או שילמו אלפי שקלים על מנת להשלים אותם, לשפר או לעבור אותם.

מערכת החינוך בארץ כשלה, אם "גאונים" או "מחוננים" לא מצליחים למצוא בה עניין. מצטערת שמערכת החינוך שואפת למכנה הנמוך ביותר, וכמו המדיה ההמונית זה לא מושך אותי.

מי שזה מתאים לו שיבושם לו, מי שלא אז למה סנקציות?!

אתם באמת חושבים שמערך החוויות שלי וההסטוריה החברתית שלי פחותה משלכם?! תחשבו, לחשוב זה טוב לפעמים. אין מה לעשות, קונפורמיות לא מתאימה לכל אחד, אני יודעת שזה מאיים על הסטטוס קוו שלכם, אבל גם בלי בגרות, פסיכומטרי או צבא אני אעשה בסוף מה שבאמת מעניין אותי, בקצב שלי ובדרך שלי. ללא הפרעות בירוקרטיות (כמה שפחות) בדרך.

חבל שאתם כל כך חולקים על השונים מכם. כנראה האינטליגנציה הרגשית שלכם לא משהו, לצערי הרב, יפה שאתם עומדים בכל המשימות בהצלחה, אבל יש אנשים שאלו רק "משימות" עבורם. והעובדה שהם לא מייחסים לזה חשיבות, לא אמורה להוריד מהערך לכם, האם זה מה שקורה?!

ערך האדם לא נגזר מהישגיו או ציוניו, אבל נכון, את זה לא מלמדים בתיכון! חבל!!!

תגובות בפורום חינוך לגיל הרך

תודה!ו תּמר ו 22:59 | 25/02/04

ויש לי שאלה.

הבן שלי בכתה א'. את כל הקטע של הקריאה וכתיבה הוא יודע מזמן, חשבון הוא מאוד אוהב, ומתקדם בעצמו. הוא לא נראה לי "גאון" (אם אני משווה אותו לגאונים שאני מכירה), אבל לפחות יחסית לכיתה הוא מעל ומעבר.

אני לא מעוניינת באבחון, כדי לא לטרטר את הילד, ולא לעשות עסק גדול מידי מהנושא. נראה לי שמספיקה העובדה שהוא יודע את החומר, כדי שבית הספר יתייחס לבעיה.

דיברתי עם היועצת על העובדה שאין לילד מה לעשות בכיתה, ניסיתי לרמוז למורה שאולי הוא צריך התייחסות שונה. הכל בעדינות, בלי לחץ ובלי לשכנע - כי אני חסרת ניסיון בנושא, ולא יודעת אם יש מקום לבקשות חריגות. צוות בית הספר מודע לכך שיש בעיה, בעקבות ריבוי המקרים של חוסר רצון להגיע לבית הספר.

השאלה - מה לעשות? מה לומר למורה או ליועצת? איך לבקש מהם התייחסות מיוחדת ומתן גירויים נוספים?

אני שונאת להיות האמא הדוחפת והנודניקית, ואני לא יודעת אם מצבו חריג או לא (ידוע לי על עוד ילד אחד שקורא טוב).

ד"א, המנהל מתפאר בכך שיש לו 20 שעות עבור ילדים "מחוננים". אני לא יודעת אם העובדה שהשעות האלו נשארו כשמועה עבורי היא בגלל שהילד שלי באמת לא זכאי להן, או מכיוון שצריך ללחוץ כדי לקבל אותן.

• תמר, אני לא בונה על ביה"ס בשביל זה.ו לאה_מ ו 08:46 | 26/02/04

יש לי ילד מאד חריג. לא יודעת אם זה עניין של מחוננות או לא, אבל זה ילד עם סקרנות יוצאת דופן ויכולת אנליטית מאד גבוהה, יחד עם אינטליגנציה רגשית שאני לפחות לא מכירה אצל בני גילו.

מה שאני עושה, זה דואגת לו מחוץ לתחומי בית הספר. אני אתן לך דוגמא - לפעמים הוא "נדלק" על נושא מסויים שהם לומדים בכתה - זה יכול להיות איזו נקודה אזוטרית לחלוטין מתוך חומר הלימוד, או משהו באמת יותר בזרם המרכזי של החומר הנלמד. אם הוא מביע רצון להעמיק בנושא הזה, אני מעמידה לרשותו את כל המשאבים שאני יכולה לתת. למשל, בכתה ג' הם למדו אגדות של הנס כריסטיאן אנדרסן. הוא חזר הביתה מלא התלהבות לנושא - חיפשתי יחד איתו חומר באינטרנט על אנדרסן, שכרנו ב"אוזן השלישית" את הסרט על הנס כריסטיאן אנדרסן עם דני קיי, הלכנו לספריה וקראנו חומר על אנדרסן, מצאתי לו פרק ב"משלגיה ועד אמיל" הנהדר של אוריאל אופק שמספר על אנדרסן (הברווזון המכוער), ואחרי שהוא קרא את החומר, הוא כתב עבודה על הנס כריסטיאן אנדרסן, שכללה פרק על הביוגרפיה שלו, פרק על האגדות שהוא כתב (כולל השוואות מקסימות לסיפורים מודרניים כדי להראות את ההשפעה של אנדרסן על סופרים שבאו אחריו), פרק על פרס אנדרסן לספרות ילדים, פרק על מפעלי הנצחה (מרכזים, פסלים, בולים וכו'), פרק עם ביקורת שלו על הסרט ופרק עם קומיקס שהוא צייר על הברווזון המכוער.

דוגמא אחרת - בכתה ד' הכתה שלו עשתה את טקס יום הזכרון ליצחק רבין בביה"ס. הוא חזר מאד נרגש מהשיר "הו, רב חובל", ואני סיפרתי לו שהשיר הזה נכתב על הרצח של לינקולן. הוא היה נרגש לגלות שרבין לא היה המנהיג היחיד שנרצח, ושגם לינקולן לא היה היחיד. הוא מצא הרבה קווי דמיון בין המנהיגים. בעקבות העניין שלו בנושא, שוב ביקרנו בספריה ושוטטנו באינטרנט, והוא כתב עבודה (מדהימה, לדעתי הבלתי אובייקטיבית בעליל) על רציחות פוליטיות.

אני לא מצפה מבית הספר שיעשיר אותו באופן מיוחד. יש בכתה שלו כ-40 תלמידים, ולדעתי למורה יש יותר מדי עבודה גם בלי לדאוג לצרכים המיוחדים של הילד השקט שלי, שלא מפריע לה בשעורים.

העשרה הוא מקבל בבית או בחוגים מחוץ לבית הספר.

המורה, כמובן, שמחה לאפשר לו להציג את העבודות שלו בפני הכתה או דברים מהסוג הזה, אבל באמת שביה"ס לא משתתף באופן מיוחד בהעשרה שלו מהסוג הזה. לדעתי, לי יש הרבה יותר כלים כדי לעשות את זה.

• אבל לאה,ו צימעס ו 09:36 | 26/02/04

רוב ההורים כן סומכים על בית הספר, ומעטים-מעטים כמוך - הולכים עם הילד ומלוים אותו בחקירותיו.

חשבי שאילו לבנך היתה אמא אחרת, הוא היה פשוט אובד שם בכתה הגדולה.

• אולי... אבל אין לו אמא אחרת ו לאה_מ ו 09:53 | 26/02/04

ואנחנו מדברים על מה לעשות עם ילד מחונן, לא?

ברור שאם ההורים רוצים לסמוך על המערכת, הם מסתכנים בכך שהילד לא יקבל העשרה ואז זה באמת תלוי יותר מכל באופי של הילד ובחיבור בינו לבין מורה ספציפית. אני כן חושבת שגם כששולחים ילד למערכת חינוך ממלכתית וסטנדרטית לחלוטין, יש להורים מחוייבות לעזור (ואגב, אני גם מאמינה שנוכחות ופעילות של הורים בבית הספר הן חיוניות, ויכולות לתרום בצורה מאד מאד משמעותית לשיפור במערכת החינוך).

• אני לא שואלת מה לעשות עם ילד מחונן תּמר ו 10:06 | 26/02/04

יכולת למידה זה לא דבר שאפשר לקחת ממנו, והוא עושה זאת בעצמו, כמו שכתבתי.

אני שואלת, איך לגרום לילד ללכת לבית הספר בשמחה. ונראה לי שתפקידו של בית הספר לעשות זאת.

• ללכת לבית ספר בשמחה ציפי ג ו 16:32 | 27/02/04

הגעתי למסקנה שהעדר השמחה אינו נובע משעמום דווקא, אלא מהעדר הבחירה. הילד נדרש לעשות אלף בית וגימל בשעות 1, 2, ו-3. אין לו שום שיקול דעת. זה מונע ממנו את השמחה.

הילדים שלי יכולים לשחק במשחקים של ילדים בני 3 ולהנות עד הגג, לקרוא ספרים אינפנטילים, וכד'. למה מזה הם לא משתעממים?

אני הולכת לכל מחנך של יהודה ומאתגרת אותו. אני אומרת למורה: קבלת מתנה, אחת לכמה מחזורים מגיע ילד כמו יהודה (במלוא הצניעות), ואם אתה תפספס אותו, אתה למעשה נכשל באתגר שהרבה מורים היו רוצים. היות והילד ידוע בכישוריו, איני צריכה להוכיח אותם. נבנתה עבורו מערכת מיוחדת ללימודי קודש, ללימודי חשבון, ועדיין הוא משועמם. מתי הוא לא משועמם? כאשר מעיפים אותו מהכיתה לכיתה ו' כעונש ואז הוא לא מחויב בכלום, והוא מקשיב שם לשיעורים ומבסוט עד הגג. וזה לא שבכיתה ו' מלמדים דברים שהוא לא יודע, או שהמורה אינה אותה מורה, זה החידוש והעדר המחויבות.

• זה בדיוק מה שהרגשתי כתלמידה תּמר ו 19:51 | 28/02/04

שמחייבים אותי ללמוד נושאים שלא תמיד מעניינים אותי. זה עבר לי כשאני בחרתי מה ללמוד (בלימודים על-תיכוניים כמובן).

• לאה, מה שהבן שלי לומד בעצמו תּמר ו 10:03 | 26/02/04

או בעזרתנו, לא סותר את הצורך במתן פתרונות בבית הספר, בייחוד אם הם הבטיחו שיהיו כאלו.

כרגע אני במצב כזה, שלפעמים אני צריכה לשכנע את בני ללכת לבית הספר. אני מרגישה שאלו מילים נבובות לומר לו ש"הוא לומד שם" וכדומה, לכן אני שמה דגש על החברים שלו, ועל החוק (כדי שיבין שאין לנו הרבה בחירה בעניין). מעניין שהיועצת והמורות מסבירות לו שצריך ללכת לבית הספר בשביל ללמוד. "אתה רוצה לדעת לקרוא, נכון?" (אני כבר קורא וכותב) "אתה רוצה לדעת לקרוא ספרים, לא?" (כן, קראתי ספר עם מאה ושמונה עשר עמודים!). אם אלו הדברים שאמורים לשכנע אותו, לא פלא שהוא לא משוכנע כלל.

אני לא מבקשת מבית הספר שיחנך את בני, ולא שיעשיר אותו. זה יבוא מהבית. אני מצפה מבית הספר שייצור אווירה טובה, ואם יש צורך בעבודה פרטנית, או במתן אפשרות ללימוד עצמי - שיעשו את זה (ולדבריהם, יש להם שעות עבור זה).יש לי תחושה שהם משקיעים בחריגים לצד השני (ילדים עם קשיי למידה וכדומה) ולא בילדים מתקדמים, אולי בגלל שהם יותר שקטים ופחות דורשים התייחסות. וגודל הכיתות שם, דרך אגב, הוא כ- 25ילדים בכיתה.

ותשובה לדסי, נראה לי, בעניין השלמת חוברות בבית: הבן שלי לא מוכן לעשות זאת, למרות הצעותי, מכיוון שהמורה לא מרשה. קניתי לו עבור זה ספר שלא נלמד בבית הספר.

• גם לנו היה אותו הסיפור עם חוברות לאה_מ ו 10:21 | 26/02/04

עבודה. הוא התקדם בשמחה רבה בקצב שלו, עד שהמורה אסרה עליהם לעשות זאת, ומאז סרב להתקדם בעצמו (ולמעשה, התחיל לסרב בכלל להכין שעורי בית, לדעתי, לפחות באופן חלקי, כתוצאה מה"דיכוי" בביה"ס). אבל - יש חוברות עבודה נחמדות שאפשר לקנות ולתת לו לעבוד בהן כשהוא מסיים את המטלות בכתה, אצלנו המורה היתה מבקשת ממנו אחרי שסיים את העבודה בכתה לעזור לה בהסבר לילדים אחרים - זה היה אחלה מבחינתו, אפשר לקחת ספר קריאה לביה"ס ולסכם עם המורה שהוא יוכל לקרוא בכתה.

לדעתי, אם הבטיחו לך בביה"ס פתרונות, כדאי לך לגלות מעורבות ולהציע לביה"ס סיוע שלך בחלק מהדברים. לדוגמא, אני הצעתי לביה"ס לבוא פעם בשבוע ולהפעיל את הספריה למשך מספר שעות (בביה"ס שלנו יש ספריה, אבל היא לא פתוחה לתלמידים באופן חופשי, אלא כל כתה מגיעה אליה פעם בשבוע במסגרת "שעור ספריה" ) - הצעתי להם שאעשה פעילויות בספריה לכתות שיגלו עניין בזה, שהספריה תהיה פתוחה בהפסקות לילדים שרוצים להחליף ספרים יותר מפעם בשבוע, שיתאפשר לילדים לבוא לספריה להכין עבודות או שעורי בית. ביה"ס סרב להצעה הזו (לדעתי, בעיקר משום שהצעתי אותה לאדם הלא נכון, וזו אשמתי), אבל הבאתי את זה כדוגמא לכך שההורים יכולים ליצור בביה"ס איזו רוח התלהבות ויצירה, שלא לדבר על תרומה אמיתית לביה"ס ולתלמידים, והרוח הזו בהחלט סוחפת את ביה"ס ומוציאה הרבה מאד חשיבה יצירתית ממקומות שלא דוקא גילו את הפן הזה קודם לכן.

• בעניין הספריה ו תּמר ו 10:32 | 26/02/04

היא לא פתוחה לילדי כיתה א'. שאלתי את המחנכת אם אפשר לבקש בקשה מיוחדת, והיא אמרה שיש להם המון ספרים בכתה (הבן שלי אמר שיש הרבה ספרים מעצבנים, אלו שמלמדים ניקוד ויש ציורים במקום מילים. אח"כ הוא אמר שיש עוד ספרים מעניינים). היא גם ביקשה ממנו ומעוד ילד להמליץ על ספרים.

אצלי בבית, אין עדיין ספרים לגיל שלו. נתתי לו לקרוא את "גונבי החמורים" של ג'ראלד דארל, ושאלתי אותו כל מיני שאלות כדי לראות אם הוא מבין מה שהוא קורא. המורה שלו אמרה לי שהספר הזה "לא נראה לה מתאים", ואין לי מושג למה. אבל זה נותן לי תחושה שהיא לא מאמינה ביכולות של ילד בגילו, ולכן לא תתן לו דבר שנראה לה "מעל לרמתו".

זה מזכיר לי משפט ששמעתי: אם בית הספר היה מלמד ילדים ללכת, כולם היו עדיין זוחלים.

• אז הנה רעיון:ו לאה_מ ו 10:52 | 26/02/04

תציעי למורה שאת תבואי לביה"ס באחד מימי שישי ותעשי לכתה שעת סיפור בספריה. תבחרי ספר שאהוב עליך, שכיף לך לקרוא, ושנראה לך שיהיה מהנה לילדים, קראי איתם את הסיפור ואחר כך תעשו פעילות שקשורה אליו. זה כבר יתן לך "דריסת רגל" בספריה, ויתכן שזה יהיה צעד ראשון לקראת פעילות קבועה בספריה גם לילדי כתה א'.

ומה עם הספריה העירונית הקרובה למקום מגוריכם? אני משלמת 40 ש"ח לשנה עבור כל אחד מהילדים, והם זכאים לשאול 3 ספרים בעברית ועוד אחד באנגלית מהספריה. האמת שאצלנו זה קצת מיותר, כי הם מחליפים ספרים גם בביה"ס, וגם יש לנו בבית המון ספרים, אבל קשה לי לוותר על האווירה של הספריה

• אלי, אולי אכתוב פעם "מסמך, כיצד דסי אשר ו 00:15 | 26/02/04

לגדל ילד מחונן כמו כל ילד אחר, כילד רגיל,ללא כל התמודדויות מיוחדות,ללא שום אתגרים וקשיים.

מה שאני בטוחה- מנסיון- שהתוצאות נפלאות.

מקבלים אדם נפלא, שבין השאר הוא גם מחונן מאד.

• הבעיה לא בבית, אלא בבית הספר תּמר ו 00:22 | 26/02/04

מוסדות החינוך בנויים כך שכולם צריכים להיות פחות או יותר אותו דבר. אם ילד קצת חריג - אין לו מקום, וזה יוצר בעיות.

אני אישית (שעדיין לא יודעת אם בני "מחונן" או לא), מתייחסת לכל ילדי כרגיל, לא דוחפת אותם לחוגי העשרה וכדומה. הם עושים את זה בעצמם, בעזרת ספרים שיש בבית, ובשאלות שלהם.

עדיין, אם אני רוצה ללכת עם הזרם, ומבחינת החוק אין לי הרבה ברירות, אני צריכה למצוא את הדרך לתת לילד להרגיש טוב בבית הספר, ולא להשאיר אותו משועמם ומתוסכל (כי, לדוגמה, אסור לגמור את ספר חשבון/גאומטריה, כי המורה אמרה לעשות רק כך וכך עמודים. זה לא נקרא לזרום - אלא לחסום)

• תמר- תוצאות הגידול של בני היו והנם דסי אשר ו 00:59 | 26/02/04

שאף פעם לא היה משועמם בבית הספר. כאשר הגיע לכתה א', היה מאושר- כי "כאן לומדים" - כך אמר לאביו, למרות שלא הי לו מה ללמוד מבחינה קוגניטיבית - הלוואי שאני הייתי יודעת היום לעשות כמו חשבון כמו שהוא ידע בגיל 4.5...

וגם לקרוא ולכתוב.

אבל, הוא כל הזמן למד-למד את החיים, את הסביבה, את החברה והמשיך ללמוד מהכתוב על הקירות, מדברי המורה, מכל מה שסביבו.

מנסיוני שלי- אחת הבעיות של אותם ילדים המוגדרים כמחוננים- היא בדיוק העובדה שרואים "כאתגר ללמד אותם", שרואים בתהליך גידולם "קושי", שחושבים שהם זקוקים ליחס מיוחד.

התוצאה, שוב, לדעתי ועל סמך נסיוני, שהם גדלים בתפיסה עצמית שהם שונים, עליונים/ מאחרים = ומשעמם להם.

לילד נבון אמיתי- לא משעמם אף פעם. ילד מאד נבון- מאד סקרן, והכל מענין אותו.

בבית הספר העממי והתיכון, וזה היה לפני המון המון שנים- הייתי מתרגלת קדימה בספרי החשבון- לא שאלתי איש, לא דיווחתי, לא ביקשתי רשות.

ילד הוא ילד- אפילו אם הוא מאד מאד נבון.

• אני מאמינה שזה עניין של מזגו תּמר ו 10:59 | 26/02/04

אני הלכתי לבית הספר, אבל סבלתי מזה.

הבן שלי הולך, לא מתלונן על שיעמום, אבל נראה שזה לא מושך אותו בכלל (וגורם לבעיות כשהוא לא רוצה ללכת לבית הספר).

יש ילדים שממש מפריעים, וחייבים לעשות איתם משהו שונה.

אני חושבת שבית הספר צריך לתת מענה גם לילדים חכמים, כדי שימצאו את מקומם בבית הספר.

ויש עוד עניין. המורים מחייבים את הילד לשבת יפה, לא לעשות שום דבר אחר בזמן השיעור, להיות נוכח בכיתה, ולהקשיב לדברים שהוא כבר יודע. (בכיתות נמוכות זה קצת שונה, כי הם עובדים בקבוצות)

זאת דרישה סופר-מוגזמת. אני לא מסוגלת לעשות זאת, וכשלמדתי בלימודים על-תיכוניים, הייתי יוצאת מהחדר אם זה שיעמם אותי. למה אין אפשרות כזאת לילדים קטנים?

• גם לבני לא היה משעמם בבית ספר רגיל.ו Kalla ו 11:21 | 26/02/04

איכשהו, תמיד משהו העסיק אותו והוא נהנה מעצם המחשבה ללכת לבית הספר.

אבל, אין מה להשוות. אם בכיתה רגילה הוא נהנה, עכשיו בכיתת מחוננים הוא נהנה פי 10.

• לא קראתי הכל צימעס ו 06:57 | 26/02/04

אבל אהבתי את הטענה המעגלית:

"מומלץ להורים שילדם מחונן במובהק להכינו לבחינה ולא לסמוך על כך שהוא בוודאי יצליח... לעומת זאת, לא מומלץ לאף הורה שילדו איננו מחונן להכין אותו למבחנים."

נו, אם ההורים יודעים ככה לאבחן את ילדיהם, למה דרוש כל המנגנון של הבחינות?

• צ'ימעס, את אולי מבינה את תפישתי דסי אשר ו 07:42 | 26/02/04

לכל הנושא.

לתפישתי- כל היחס למחוננים משתלב באותה אווירה תחרותית- הרווחת בחברה הישראלית.

ראיתי הרבה "מטופחים" תרבותית בחיי, שהוגדרו על ידי המערכת כמחוננים. הכרתי גם מחוננים, שלא הוגדרו על ידי המערכת ככאלה.

המשפט שהבאת, ממש ........

• כשקראתי את המאמר צימעס ו 08:25 | 26/02/04

נזכרתי בספרים של mensa שהסתובבו אצלינו בבית, ספרי "בחן את עצמך", "דע את ה IQ של ילדך" וכו'

כילדה, מאוד נהניתי מזה. אלה באמת היו חידות כיפיות עבורי, וככאלה - בהחלט היה לזה מקום.

מאידך, כל ההתיחסות של הורי ללימודים (חלק מזה: פשוט ענין תרבותי), הציפיות, ה"תיק" שתפרו לי (ללמוד אץ כל מה שאבי יכול היה אך לא למד, משום שהם עלו לארץ + הוא הופתע מכך שהוא אב), יחד עם לקבל עבורי החלטות, להכריח אותי ללמוד, לקבוע לי סדרי עדיפויות...

אני מרגישה היום שיש לי עוד הרבה עבודה על עצמי כדי לצאת משם.

ושוב - חוגי המחוננים למיניהם היו לי מקום נפלא, לימודית וחברתית.

הקושי שלי הוא עם כל הדמות שלי שנתפרה עבורי מסביב לזה.

נדמה לי שזו הנקודה שצרמה לי במאמר.

• צימעס - אולי זה המבחן ו אפרתש ו 09:28 | 26/02/04

כל מי שמבין את הכשלים הלוגיים במסמך - עבר את המבחן

לא קראתי את המסמך. עצם הרעיון להכין למבחן אינטליגנציה נראה לי מופרך, ותומך בהורים "פושרים".

• גישה חכמה מאוד ...ו תּמר ו 09:47 | 26/02/04

במקום לאפשר אבחון אמיתי, מכינים לבחינה. בדיוק כמו הפסיכומטרי, שמודד כיום את רמת ההכנה לבחינה, ולא את היכולת.

• באמת מגוחך לחלוטין.ו Kalla ו 11:25 | 26/02/04

להתכונן למבחנים כאלה kind of defeats the purpose, לא?

תגובות בפורום מחוננים זה בעעע

וואוו למי יש מספיק שיעמום לקרוא את כל זה???

Lol_066

אממ... אם זה היה קצר יותר הייתי קורא בכיף ;)

ואני מאוד מקווה שלא מייצגים את המחוננים כשקדנים שלומדים כל היום ואין להם יום ולא לילה וזה משפיע לרעה על היחסים שלהם עם ההורים!!! (?)

Lol_066

אני פשוט שונא את מי שכתב את החיבור הזה!! כרגע עברתי על התת-כותרות! אנשים, אין לכם טיפת בושה? "בעיות"? "בעיות להשתלב במסגרת"? "בעיות רגשיות, נפשיות, שיעמום, חברתיות"??

אתם יודעים שזה ממש פוגע ומעליב! לכו ל****** איפה שאתם רוצים, אף אחד לא מעליב ככה את המחוננים!!!

ואנחנו ממש לא חנונים שמשקיעים כל היום!! אז סתמו את הלוע הגדול והמטומטם שלכם!!!

Lol_066

ציטוט מסעיף "בעיות רגשיות":

"אם חסרים לילד כישורים חברתיים בסיסיים, מדובר באור אדום."

אור אדום לאחותכם הקטנה!!!!!!

הגר15

טוב שלא הוציאו אותנו כילדים מסכנים עם בעיות...

מקריאה מרפרפת של המאמר אני יכולה לומר שלא נתקלתי אף פעם כמעט בבעיות האלו ואני עכשיו בשנה האחרונה שלי בבצפר למחוננים.

Lol_066

אני מחונן כבר... אממ... שנה רביעית, ולפני שש שנים עברתי את המבחן למחוננות. אין לי אף אחד מההפרעות המטומטמות האלה, ולאף אחד שאני מכיר.... טוב, חוץ מאחד, אבל זה לא קשור לסטטיסטיקה הסתומה הזאת אלא לבעיות שלו....

punkygirl

לא קראתי את הכתבה. אבל גמאני מחוננת כבר אממ.. מכיתה ד'. שזה גם 6 שנים ואין לי בעיות חברתיות. לא שאני מודעת עליהם.. בעיות נפשיות של שריטות עמוקות במוח זה משהו אחר.

Goopie

אני דווקא קראתי את זה, וזה נכון שמה שהם הציגו שם היה די מעצבן, אבל תחשבו על זה - אין לכם למשל איזה מקצוע שאתם רגילים כבר שאתם לא לומדים למבחנים במקצוע הזה או דברים כאלה? אני יודעת למשל שאני למדתי ביסודי בבית ספר שממש היה לי משעמם שם, ואז עברתי לבית ספר שמותאם במיוחד ללקויי למידה, ואני רגילה להכין עבודות ביומיים האחרונים ודברים כאלה...

Punkygirl

נו ברור. גם אני מכינה עבודה יום לפני שצריך להגיש אותה וגמאני לא מתכוננת לאנגלית וכל מיני מקצועות אחרים. אבל זה לא אומר שיש לי בעיות חברתיות

Goopie

ברור שאין לי בעיות חברתיות. אבל היו לי, כשביסודי כל תלמידי השכבה היו פרחות וערסים.

הגר15

אבל זה בגלל שהם פרחות וערים ולא בגלל שאת מחוננת...

nawew

אוי ווי מי המסכן ש...?!

לא שטרחתי לקרוא,כי זה ארוך ומשעמם אבל בעיות נפשיות?!אנשים תמצאו לעצמכם חיים מחוננים הם לא חרוצי יתר...הם פשוט אנשים עם מוח גדול,נפלא ובלתי נשלט[חה חה חה צחוק מרושע חח]....לא בראסמי,ברצינות,אנחנו לא סובלים משום דבר,לא מעייפות,בעיות שכליות,או בעיות חברתיות!!!!

אנחנו ילדים נורמלים לחלוטין,עם קליטה מהירה יותר,ורצון רב יותר ללמוד דברים חדשים,ואני מאמינה שכמו כל ילד לכל אחד מאיתנו יש דברים שהוא אוהב יותר ודברים שהוא אוהב פחות,משקיע להם יותר,או משקיע פחות....מי המסכן שכתב ת'מאמר הזבלה הזה?שייסתום את פיו ואינאל אביו!!!!!!!!!!

אוהבת אהבה עצומה,נוי

הגר15

אני בדעה עם נוי!

למה כבשים לא מתכווצות בגשם??

Goopie

אני מסכימה עם הגר. ואני והגר תמיד צודקות.

yap yap yap

פורום הכבשים הירוקות-

http://6889.hydepark.co.il

תגובות בדוא"ל

שלום רב לך!

חשוב להזכיר, כי חרף המחוננות יש אחוז ניכר של לקויות למידה שונות בקרב אוכלוסיה זו שאין לו כל קשר אגב לרמת המחוננות

בפירוש סטטיסטית- אחוז לקויי הלמידה והפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים מחוננים הינו גבוה יותר מהאחוז שלו באוכלוסיה הכללית. זה נתון בדוק אגב. נתון שמח' המחוננים יודעת עליו במשרד החינוך.

נתון ששווה לחשוב ולכתוב גם עליו.

כתת פרק נוסף אחרי בעיות רגשיות.

אשמח להאיר עוד כשאסיים את הקריאה. יישר כוח על יוזמתך!

בברכה, חגית

אם לילד מחונן עם הפרעות קשב וריכוז

עוד הערה משסיימתי לקרוא

חשוב להכיל גם את נושא המחוננות היצירתית אמנותית שבה ניחנים מחוננים רבים ולא רק את זו ה"לימודית" שכן משם יצאו גדולי יוצרים אמנים ואנשי הרוח וההוגים- ולא רק ללימודים אקדמיים פרופר

Hi Eli.

I am a member of Mensa Israel. As you probably know already, which is an organization of people with a high IQ. I saw your list of advices for gifted children's parents through one of our forums.

As we have several members who are, on the one hand, working with gifted children, and on the other hand, "Olim Hadashim", whose Hebrew is quite weak, I would like your permission to translate your document to English and publish it in our forum.

The translated document - Assorted Useful Advices for Gifted Children’s Parents - http://img1.tapuz.co.il/forums/29730528.htm